הי דרומה...

לראשונה מאז תחילת המסע יצאנו לדרך בלי לדעת ממש לאן.

עד עתה תכננו קדימה וידענו פחות או יותר היכן נרצה לבקר, להתנדב ולהכיר. אך העבודה שתוכננה לחודש מרץ התבטלה ועוד אי אלו עניינים בלתי צפויים הביאו אותנו לתובנה : שזה הזמן לזרום עם הדרך ולראות אלו הפתעות והרפתקאות יגיעו איתה... 

יצאנו מ"ימי מדבר" ופנינו דרומה לנאות סמדר שם גרים יוחאי ואביגיל עם ילדיהם המתוקים אוריה ואלישבע.

התרגשנו להפגש אחרי כל כך הרבה זמן וחוויות שעברו עליהם ועלינו. עלמא ואוריה מיהרו להדביק את הפער ושיחקו כאילו מעולם לא נפרדו דרכיהם..

 מפגש פסגה מרגש בין עלמא-ניני ואוריה-לולו

טיילנו יחד לאגם היפה, שהוא אחד מאינסוף פינות טבע מופלאות בנווה המדבר שאנשי נאות סמדר מטפחים.

לעת ערב חנינו בין כמה עצי אקליפטוס בשטח הבריכה במרכז הקיבוץ, המשכנו לבלות יחד אל תוך הלילה בבית משפחת חדד. למחרת המשכנו את הסיור בקיבוץ, יוחאי הראה לנו את מרכז המבקרים וסיפר לנו מעט על הקמתו. כל מי שעבר אי פעם ליד נאות סמדר בוודאי שם לב למגדל המזדקר ושונה כל כך משאר הקיבוץ באופיו.

היה מענין מאד לראותו מבפנים, לקרוא את קורות הבניה שלו המתוארים על קירותיו ולהתפעל מהנוף. 

המשכנו את הסיור על אופנינו ורכבנו דרך בריכות ופינות חמד, בוסתנים ועצי פרי אקזוטים.

טיול לאגם

מרכז האומנויות ("דיסנילנד"?)

עוד בריכה ועוד אגם..

המים קררררים בבריכת הזאבים

אבל איך אפשר בלי להרטיב את הזימים?

בצהריים השארנו את אמוץ ואמרי לנמנם ליד האוטו בית ויצאנו "ארבעתינו"- עלמא, אוריה, אביגייל ואני (ממש כמו פעם) "לבלות" בפונדק נאות סמדר ולהתפנק בגלידה.  נפרדנו לשלום אחר הצהריים והמשכנו לשחרות.

לא ארחיב כאן על נאות סמדר. זהו מקום מיוחד ויוצא דופן היה מעניין לשמוע מיוחאי ואביגייל על העבודה האישית שהם עושים ועוברים שם. מי שמתעניין לדעת עוד יוכל למצוא לא מעט אינפורמציה באתר שלהם. עבורינו, החלטנו עוד בטרם הביקור שלא מתאים לנו להתנדב שם לתקופה בשלב הזה של המסע והחיים. שמחים על הזכות שהיתה לנו לבקר ולהתפעל.

                                                                          מוכנים לקיץ!

כאמור המשכנו לשחרות, לא הכרנו את שחרות לפני כן. גם לא ברור לנו ממש מדוע החלטנו ליסוע לשם. קיבלנו מיוחאי ואביגייל טלפון של חברים  בשם אייל ושחר שהזמינו אותנו לחנות בשטח הבית שהם בונים . התכנית היתה להעביר שם אחר צהריים מעניין וליסוע למחרת לאילת.
כשהגענו היה סגרירי ומעט גשום, לא ראינו כמעט כלום מהנוף מסביב. אך כבר כשנכנסנו ליישוב הרגשנו משהו מיוחד, תחושה פנימית בלתי מוסברת-שזה מקום שנוכל להשאר בו תקופה... 
שחרות עונה להגדרה סוף העולם שמאלה, או ימינה. :-) אין כלום מסביב. (צוקים פתאום נראתה כמו מרכז הארץ)
כמובן שבשחרות אין מכולת , אין גן, אין כמעט שום דבר חוץ ממדבר, נוף מרהיב לערבה ולהרי אדום וכ30 משפחות מיוחדות שבנו שם את ביתן.
רוב הבתים נבנו בבנייה עצמית. רוב האנשים מקיימים אורח חיים אקולוגי. לא מעט בתים בנויים מבוץ, או מצופים אבן מקומית, בצירוף כמה מאהלים (שיג- מאהל בדואי), ברוב הבתים משתמשים בשרותים יבשים- קומפוסט, חשמל סולארי מגדלים גינת ירק, לפעמים דיר ולול ועוד ועוד... 
התמקמנו בשטח של אייל ושחר שבונים בעצמם את ביתם. מול ערמת חול כייפית שהפכה די מהר לארגז חול הפרטי של עלמא ואמרי. קבלת הפנים מהשכנים היתה נעימה וחמימה, חיוכים מכל עבר, שיחות מעניינות ופתוחות, הזמנות לתה/ ארוחת ערב וכו... לא מעט באו לראות את האוטו בית ולשמוע על המסע.
עלמא ואמרי שמחו להכיר את הסביבה, נהנו לבקר בדיר הסמוך, לשחק שעות בערמת החול ולטייל איתנו כמעט כל אחר צהריים בסביבות היישוב.
נהננו לגלות עולם חדש, אחר, מבודד לפעמים אך גם קהילתי ונעים.

                                                     מרימים צילייה.. סימן שנשארים יותר מיום אחד..

                                                                       ערמת החול ביום פוטוגני

                                                      הדיר אצל יעלי ויניב הפך מוקד עליה לרגל

החלטנו להשאר עוד ועוד.. פעם ראשונה במהלך המסע שהרגשנו שהגענו למקום שנוכל לחשוב עליו כבית בעתיד..
אמוץ עזר לאייל בהכנות האחרונות לקראת מעבר המשפחה לבית החדש, במקביל ברר על עבודה אצל אחד השכנים והתחיל לעבוד מידי פעם . אחרי כמה ימים הזמנתי לשיעור יוגה פתוח בשבת בבוקר וההענות היתה רבה (16 איש מישוב של 30 משפחות..).
מסתבר שכמעט כל ערב קורה משהו, חוגים, מפגשים, מדורות, ארוחות וכו..שמחתי לגלות שיעור קפוארה (אנגולה!!) שמתקיים בבית הסמוך והגעתי להתאמן (מי היה מאמין שהגוף שלי זכר הכל ושרד את האימון), למחרת השתתפתי במעגל קול נפלא בדום האדום של דנה. בנות שחרות נוהגות לקיים מפגש מלאכת יד ופטפוט (ביץ אנד סטיץ, או טיץ אנד סטיץ), מידי פעם יש מדורה או חפלה בשיג (אוהל בדואי) של יניב ויעל השכנים בעלי הדיר ועוד..

היו לא מעט פעמים שהיינו ממש לבד ולא מעט פעמים שהיינו מוקפים חברה, ממש על פי בחירה.

פעם ראשונה מאז עזבנו את גבעת יערים שפגשנו קהילה מעניינת ומקסימה שיכלנו לקחת חלק ביום יום שלה..

אחרי כמה ימים ללא ראות הנוף נגלה לעיננו, הרי אדום המרהיבים והערבה הפרושה לרגלינו

החלטנו להשאר לפורים (למרות שהתכנית המקורית היתה להצפין לפחות עד שדה בוקר ). 

מזג האויר שהיה נוח בימים הראשונים התחיל להיות סוער לקראת פורים והתחלנו לחשוש שלא יהיה נעים להשאר על ההר  למרות הרצון לחגוג בקרב הקהילה המדהימה שהכרנו. התחלנו לחשוב מה לעשות והיכן למצוא מחסה. לא רצינו לעזוב כל כך מהר... בסופו של דבר, ממש בדרך נס וברגע האחרון זכינו לגור כמה ימים מדהימים בבית מהמם ומיוחד.

                                                משמאל הבית של רועי בו התגוררנו כמה ימים

הסלון 

עלמא כבר באוירת פורים

אחרי כמה חודשים שהיינו רק באוטו בית הקטנטן , היה לנו פתאום בית רחב מימדים ונעים במיוחד. בשילנו במטבח הגדול, אפינו אזני המן למשלוחי מנות, הדלקנו את האח הבוערת בערב הקר ונהננו לראות את הגשם והרוח מבעד החלונות הגדולים בסלון.

את הבית הזה שוכרת ליאת מידי רועי שבנה אותו יחד עם בת זוגתו לשעבר.

רועי ואופיר הקימו את  להקת ANNA RF .עלמא הפכה די מהר לגרופי שלהם ואפילו צפתה בכמה קליפים של הלהקה ביו טיוב. הם די מגניבים ורוב הקליפים שלהם צולמו שחרות ומכבבים בהם לא מעט חברים מהיישוב... אוירה שמחה..אתם מוזמנים להציץ בקישור.

מתכוננים לפורים, יש מקום לתפור!

אני מכינה תחפושת לעלמא ברגע הכמעט אחרון.

אמרי כבר חובש את כובע הגמד שלו ומתפעל מהעובדה שגם לאמא יש מכונה שעושה רעש...

יוצאים לחפלת פורים אצל יניב ויעלי, 

בילבי בת גרב (שהצמות שלה יקפצו רק מחר) וגמדון שהתחפש לגמדונת (אבל עם מקדחה ביד)

טיול בגשם

 ביום ראשון, פורים, כשהאוטו בית חנה ליד הבית של רועי "קפצנו" לחולות כסוי עם רעות המקסימה והאחיינים המתוקים שלה. רצנו כולנו כמו ילדים בדיונות המרהיבות.

ביום שני אחרי פורים הגיעו סבא מנחם וורדה לביקור! הביאו מלא פינוקי ומתנות ושרדו איתנו את המעבר חזרה מהבית הנוח של ליאת לתנאי השדה של האוטו בית...

טיילנו יחד לראות את הנוף  מהצוקים ליד מעלה שחרות.

לפי איך שאמרי לבוש ניתן לשער את מזג האויר... אבא שלי לא מסגיר אפילו בטיפה כמה קררר היה :-)

ביריד פורים של הילדים בשחרות

עלמא עשתה חיים! 

ובחזרה לפינה שלנו מחוץ לבית של שחר ואייל-

אמרי מבסוט משלל כלי העבודה מסביב...אנחנו משגיחים היטב ומידי פעם נותנים לו להרגיש שהוא "עוזר"

שחרות הצליחה לבלבל אותנו לא מעט... מקום קסום מיוחד ויפה אך עם לא מעט סימני שאלה..

מקום לגור? בשחרות אין בתים להשכרה. אנשים שגרים בבית באופן זמני (למשל בהשכרה)  מגיעים לזה באורח פלא כפי שלמדנו. היקום איכשהוא מסדר משהו עבורם..

אייל ושחר הציעו לנו יותר מפעם אחת להשאר בחצר ביתם החדש, אליו עברו במהלך התקופה שהיינו שם. קיבלנו תחושה שאנו רצויים מהרבה אנשים ביישוב. ובקשר לעתיד- הרחבה? עוד נחלות?  יש תכניות מגרה להרחבה שיקחו שנים ככל הנראה עד שתצא לפועל....

פרנסה? כמו בכל "חור" אין פה אינסוף אפשרויות פרנסה וגם כאן יש צורך ביצירתיות...אבל לפני הכל נצטרך לחשוב על מה אנחנו רוצים לעשות.

כחלק מהמסע פתחנו את כל האפשרויות, גם התעסוקתיות. טרם  גיבשנו אורח חיים נשרצה נהל ובמה נרצה לעסוק...מרגיש שהכל ירקם יחד בסוף..

חברה לילדים? אין ממש ילדים בגלאים של הילדים שלנו, יש כמה ילדים גדולים או קטנים מהם.  היה יפה לראות איך הרב- גילאיות עובדת  בצורה מקסימה. הילדים משחקים יחד כמו משפחה אחת גדולה. ביריד פורים היתה הזדמנות לראות את זה בפעולה..הגדולים קיבלו את עלמא ואמרי למשחקים שלהם בטבעיות ואהבה.בסוף יריד פורים התקימה הצגה של הנוער והוקרן סרט המספר על פעילויות שעשו יחד השנה. הוקסמנו לראות נוער איכותי ופתוח, חינני ומרשים.  הבת של שחר ואייל- תכלת בת החמש ועלמא התחברו והן משחקות שעות יחד בערמת החול או בבית. 

ומה עם אוכל? קניות? הסופר הקרוב הוא באילת מרחק כמעט שעה נסיעה. כשהגענו לכאן לא ממש התארגנו על אוכל מראש מאחר ולא תכננו שהות ארוכה כאן. עם האוטו בית לא בדיוק "קופצים" לסופר.. בשבוע הראשון הסתדרנו ביצירתיות ומיום ליום (עוד על יצירתיות קולינרית בפוסט על אוכל שמתבשל כבר זמן מה..) . אריה המקסים תושב שחרות, מנהל ירקנייה בבסיס עובדה ומביא ירקות לאנשי שחרות פעמיים בשבוע. כשעלינו על זה הכל היה נראה פשוט יותר. הזמנו ארגז ירקות שהגיע עד אלינו. וכמו בכל מקום מבודד, אנשים שגרים כאן רגילים לקנות בכמויות ושקים, קמח אורז וכו. מגדלים מה שאפשר בגינה, חולבים את העז ואוספים ביצים מהלול.. בשבילנו זה יותר ממספיק :-)

יש עוד שאלות רבות, לא את כולן פתרנו ואפילו לא כולן בהירות לנו בכדי שנפתור.

בתור התחלה היינו צריכים לבדוק האם מתאים לנו להעצר כאן באופן זמני או להמשיך בדרך.

גם זה היה מבלבל, מצד אחד שחרות קסמה לנו להשאר עוד ועוד, להתבסס גם אם באופן זמני. מצד שני מרגיש לא פחות נכון להמשיך עם התנועה והזרימה שהאוטו בית מספק לנו .

אם כן, היו אלו שבועיים מבלבלים מיוחדים ומלאי מחשבות.

החלטנו לרדת לאילת לקחת "חופשה מן החופשה". לקבל פרספקטיבה ולחשוב בשקט על הכל.

המשך בפוסט הבא..

לעוד תמונות!! 
קליפים נבחרים של anna rf :-)  :