מחשבות מהדרך: May 2014

בבוקר לאחר ליל הסדר ארזנו את חפצינו , נפרדנו בחיבוקים משחר ואייל המארחים המקסימים שלנו ויצאנו את שחרות. המסע צפונה אל מכתש רמון הרגיש כמעט כמו יציאת מצריים.

האוטובית צלח את העליות, אך במהלך הדרך רצועת האלטרנטור נקרעה בשנית.

היינו אופטימים והדרך היתה מרשימה ולבסוף הגענו בנסיעה רצופה (למזלינו הרב) אל חניון סהרונים בדרום המכתש.

כבר הבנו שנזדקק לעזרה וכבלים כדי להתניע בפעם הבאה, אך היינו יחסית רגועים. בחניון היו מספר מכוניות ולמחרת היינו אמורים להפגש עם חלק נכבד ממשפחת ברלב הענפה. אם כבר להתקע אז בציויליזציה ובחיק המשפחה...

למחרת בבוקר טיפסנו אל הר סהרונים, זכינו לתצפית יפה אל דרום המכתש וטיילנו אל בריכות עין סהרונים.

מראש הר סהרונים

עין סהרונים

סיימנו את המסלול בפיקניק צהריים ומשפחת ברלב הגיעה לחלץ אותנו מהחניון היישר אל מפגש משפחתי מרגש במנסרה בצפון המכתש.

התרגשנו, התחבקנו, טיילנו יחד, הילדים שכשכו במים והגענו לקראת ערב אל חוות קיש מצפון לבה"ד 1. וכאן המקום לציין לשבח את אבאאמא ברלב על הרוח הצעירה והחברמנית בה לקחו את חווית האוהל הגדול בו לנו יחד עם עוד כמה משפחות. (רק באוהל עצמו היו יותר אנשים מבכל שחרות...)

למחרת יצאנו אל העיר הגדולה מצפה רמון וחווינו כמה שעות תיירותיות ונעימות יחד. חלקינו גלשנו במורד המצוק, כל השאר עודדו! ליקלקנו שלגונים וטיילנו לאורך הטיילת, הצטלמנו הרבה, צחקנו ונהננו. עלמא ואמרי התרגשו מבני הדודים המגניבים, אחרי פיקניק צהריים ופרידה מאבאמא ברלב ודודה שירה המשכנו לחוות האלפקות.

אחוות גולשות

ביום שישי בבוקר נפרדנו ממשפחת שיטרית והמשכנו אל מדרשת שדה בוקר. אי אז בחורף אצל משפחת עפאים פגשתי אישה מקסימה בשם הדס שהזמינה אותנו להתארח בצל האקליפטוסים מחוץ לביתה. ואכן חנינו את האוטו בית בצל אותם אקליפטוסים, הכרנו משפחה מקסימה ונהננו מאירוח נעים ולבבי.

את היום הראשון בילינו עם חברינו מגבעת יערים- יעל ואבי ושתי בנותיהן,אוריאנה ותלמה שהתארחו גם הם במדרשת שדה בוקר אצל קרובי משפחתם. עלמא ואוריאנה הפליגו להן במשחקים וכולנו נהננו מהזמן יחד, להתעדכן, לשתף בתכניות לעתיד, מחשבות ולבטים.

לקראת ערב הגענו לבית משפחת בירנס, הדס ודארן שבישל ארוחה הודית מרהיבה (כיאה לאזרח בריטי :-)).

עלמא התחברה לבנות הגדולות ואמרי שיחק עם הבן הצעיר והחמוד. נהננו מאד להכיר, להתארח ולשחק יחד.

למחרת משפחת בירנס נסעה לים והשאירה לנו מפתח לבית וכלבה חמודה ששמחה לאוכל חברה וטיולים בחוץ.

מבחינתינו היתה זו עסקה מוצלחת! התעכבנו עוד כמה ימים במדרשת שדה בוקר. במהלך השבת והחג נהננו מרגעי נחת ויחד, טיילנו לאורך מצוק הצינים ואל חלקת קבר בן גוריון, פגשנו חברים משכבר הימים ( אודליה, אבי ואביגייל מגבעת יערים. רחלי, יוגב, ארבלולי ושגב מאילניה שעברו שם במקרה!) הכרנו אנשים מקסימים מהמדרשה. קיבלנו סיור באוטובוס בית מקומי וחגגנו את המימונה בבית של משפחה מקסימה אחרת בשכונה.

בימי החול אמוץ נסע (פעמיים) לבאר שבע להביא רצועה ומצבר, ועמל על תיקון האוטו בית.

תצפית על נחל צין

יעלים בנחל

טיול באופניים אל חלקת קבר בן גוריון

אמבטיה עם אביגייל המתוקה

ארבלולי בא לבקר ועוזר לעלמא עם האופניים

על הנדנדה מול נחל צין, רואים עד הערבה..

ארוחת ערב במדורה

מבקרות באוטובוס בית, עומרי ועלמא

הגענו לציויליזציה סוףסוף..שולחת חבילה בדואר לתום בן הדוד

משדה בוקר המשכנו מערבה אל פתחת ניצנה, התחלנו בקדש ברנע, אצל משפחת קיי המקסימה, שרה, יובל והבנות.

ברגע שעצרנו את האוטו בית מול בית משפחת קיי נזלו בבת אחת כל המיים ממערכת הקרור של האוטו בית. אוףףףף... מצד אחד מעצבן לגלות עוד ועוד תקלות מצד שני הן קורות ברגע שאנחנו מגיעים למקום עם עזרה, חברים ואפילו מוסך קטן. הכל בסדר.

נחתנו לתוך מפגש חברתי בגן המשחקים מול בית משפחת קיי: חברים, אוכל, ילדים משחקים, מוזיקה. עלמא גלשה לשם כאילו מעולם לא היתה במקום אחר...

למחרת אמוץ למד שיעור או שניים במכונאות רכב ותיקן בעצמו את האוטו הבית בהנחייתו האדיבה של שכן וחבר, בעל מוסך קטן בקדש ברנע. האוטו בית חזר לפעולה! ושוב בילינו יום חם ומהביל במשחקי מים וגיגיות, כבר מתורגלים :-) וביום הבא, יום חמישי, יצאנו לאזור באר מלכה. טיילנו לבוסתן מקסים שנבנה למרגלות הדיונה הגדולה עליה בנוי היישוב. כשהגענו לבוסתן, כמו על פי הזמנה, פגשנו במשפחתון המקומי של מאיה שהתכנס שם כדי לחגוג יומולדת 3 לילדון מתוק בשם כליל .. עלמא הצטרפה מיד לחגיגה ועזרה להכין פיתות במדורה, לשיר שירי יומולדת ולאכול מהעוגה...אחרי שעזבו ילדי הגן ונגמרו החגיגות נשארנו לנוח את מנוחת הצהריים בבוסתן המקסים והמשכנו משם לניצנה.

לכל משפחתון מקסים יש את המאיה שלו..

אל ניצנה הגענו כדי לשמוע על היישוב החדש שהולך לקום בתחומי המרכז החינוכי של ניצנה.
כשהיינו במכתש רמון פגשנו זוג צעיר שסיפר לנו על היישוב החדש שהולך לקום, היה נשמע מעניין מאד ושמחנו על ההזדמנות להגיע לאזור ולשמוע ממקור ראשון על התכניות ואופי היישוב.
זכינו לסיור מקיף ומלא הסברים מבחורה צעירה ומרשימה שהיא חלק מצוות שיוזם את הקמת היישוב החדש.
הרעיון נראה מקסים אך עבורינו צפוף, מגודר ומצומצם... אחרי שחרות הבנו שנזדקק למרחב כדי להגשים ולו רק חלק מהחלומות שלנו.

מכל מפגש כזה אנחנו מצליחים לדייק יותר ויותר את את מה שאנחנו מחפשים: יישוב קהילתי, קטן, בראשיתי ומלא פוטנציאל, מרחב מספיק לגדל בו דיר קטן ולול תרנגולות ואמוץ חולם על גינה אורגנית מניבה וססגונית, בקנה מידה קטן אך שאפשר להתפרנס ממנה. מכירים מקום כזה?

אחרי הסיור עברנו דרך מרכז המיחזור המרשים של ניצנה והתפעלנו מהפסיפסים, היצירתיות ומשפטי החכמה שעל הקירות (או הרצפה)

בימים שהתארחנו בחצר משפחת קיי אמוץ זכה לזמן תרבות, משחק כדורגל בהקרנה שכונתית והרצאה של מאיר שלו . (אני נשארתי בייביסיטר ועבדתי על הפוסט הקודם :-)) עלמא ואמרי נהנו משלל הצעצועים בבית רחב הידיים וחברת הבנות העליזות, שנהנו גם הן מאטרקצית האוטו בית :-)

אחר צהריים במצפור קדש ברנע

בשישי ארזנו את עצמינו ולקראת צהריים נפרדנו משרה, יובל והבנות ונסענו אל עזוז. גם עזוז, בדומה לשחרות הוא יישוב מבודד, קטן ושונה משאר יישובי פתחת ניצנה. בעזוז כ20 משפחות המתפרנסות מתיירות, (יש קפה, חאן, סטודיו, סיורים ועוד). מסיבוב קצר ביישוב בצהרי יום השישי לא ראינו הרבה וגם לא דיברנו עם אנשים, לכן אני חשה צורך לצרף את "דבר היישוב", קטע שמאד מצא חן בעיני מתוך האתר של מועצה אזורית רמת הנגב

"עזוז מרוחק מיישובים גדולים ועומד במדבר לבדו. זהו סוד קסמו ואלו קשייו. אנשי עזוז לא כובשים את המדבר, אלא משתלבים בו; לא פוגעים בו ולא מתבלטים בו. לכן, תקנון היישוב אוסר על בניית גגות רעפים, קומה שנייה, שימוש בצבעים בולטים במיוחד, כבישי אספלט ודשאים וגינון דומיננטיים. תחת זאת, אנו מקיימים “יישוב מדברי תיירותי” המושך אליו תיירים בזכות מה שהוא, וכמובן בזכות הנוף המדברי הפראי.

עזוז אינו יישוב שיתופי. אנו קהילה של משפחות עצמאיות המתקיימות בזכות עצמן בסביבה מיוחדת, וכל אחד רוקם את הקשרים החברתיים המתאימים לו בתוך היישוב הייחודי ובסביבתו.

אם אתם אוהבים את המדבר כפי שהוא ולא שואפים לשנותו, אם קשיי המרחק מתגמדים מול הקסם של הנוף והמדבר והחופש העצום הקיים בו – ייתכן שעזוז הוא המקום בשבילכם. אתם מוזמנים לבוא ולהתרשם במו עיניכם.."

אמוץ ועלמא רוקדים בקפה עזוז

אחרי כוס מיץ ב"קפה עזוז" וסיבוב קצר במרכז היישוב הגענו למשק של משפחת ארזוני. עוד כשהיינו בסמר קראנו כתבה מרתקת בהארץ על הזוג ארזוני, המגדלים עצי פרי בטרסות ומסתמכים על מי שטפונות כאמצעי השקיה, ממש כמו הנבטים (חקלאות בעל). אמוץ רצה מאד לבוא לסיור ולראות את הפלא מקרוב. התקשרנו והם היו מקסימים וקבענו שנבוא לבקר.

זכינו לסיור מרתק עם אבי, טעמנו פירות בטעם גן עדן והתרשמנו מהעובדה שהוא פשוט נותן לטבע לעשות את שלו. "לא לנגע, לא לרסס, לא להתערב במאזן הטבעי". בלצד בוסתן עצי הפרי המשפחה מגדלת גינת ירק אורגנית המספקת סל שבועי לכ30 משפחות מאזור המרכז. התגשמות חלומותיו של אמוץ :-)
לקינוח עזרנו קצת לבת הזקונים לולו לאסוף עלי כרובית לעיזים וחזרנו שמחים ועייפים בטנדר הסוברו חסר הדלתות חזרה ליישוב. לכתבה על משפחת ארזוני

על הטנדר של משפחת ארזוני, עזוז

יוצאים לסיור בבוסתן של משפחת ארזוני בעזוז

אוספים עלי כרובית לעיזים

כרוב קטן ירוק ומתוק שלי!

את הלילה חנינו בחורשה ליד שתי הבארות שעל שמן נקרא עזוז במקור "בארותיים".

בשבת בבוקר הגיעו שרה והבנות עם עוד חברה לתגבורת ובילו איתנו זמן משחק והצגות. אחר הצהריים נסענו על אופנינו אל חאן בארותיים הסמוך והתכבדנו בכוס תה, חברת גמלים ומשחקי ילדים.

הרגיש כאילו אחרי התקופה הבודדה יחסית בשחרות, עלמא מקבלת מנה גדושה של חברת ילדים בגילה ואטרקיות לילדים.

שבת בבוקר, המחזה "משה בתיבה" בחורשה ליד עזוז

מערכה שביעית...

ביער ביער ביער נרקוד נרקוד

שלוש ארבע ו...

ארבעה חברים בחאן בארותיים

בוקר בחורשת עזוז

ביום ראשון התכוננו לצאת אל אזור באר שבע, קיבלנו מיובל שלל עצות למקומות בהם נוכל להצטייד בכל הדרוש לנו, כמובן שאצל הבדואים יש דברים שאפשר למצוא בקלות ובזול (החל מבלון גז חדש דרך פיתות ולבנה ועד מזרן ומחצלת חדשים..). בבאר שבע הצטיידנו בחלפים לרכב, באספקת פירות וירקות טריים מהשוק ועוד.

באותו יום צלחנו נסיעה ארוכה באופן חריג יחד עם יום סידורים מפרך והגענו לקראת ערב אל תל עזקה המוכר והנעים.
למחרת שיחקנו במתקנים, הכנו אוכל, חיפשנו פרחים ומים וכשהתיאשנו מהזבובים המשכנו אל בית משפחת ברלב בחפץ חיים.

בדרך לבאר שבע!

עלמא עושה קניות בשוק הבדואי בבאר שבע

בתל עזקה, מפריחים סביונים

עוד על המשך המסע צפונה בפוסט הבא. חציית קו באר שבע היתה ללא ספק משמעותית עבורינו. מכאן והלאה הרגשנו שאנחנו ב"מרכז הארץ" ושנכנסנו לקצב ואנרגיה אחרים.

אמוץ שאל אותי אם אני מוכנה לסכם את הדרום. לסכם אולי לא... אבל אנחנו בהחלט מחכים מאד לחלק הצפוני של המסע. מחפשים להכיר יותר קהילות ויישובים שבנויים קצת אחרת. חולמים למצוא מקום קטן ובראשיתי ולהתישב בו קצת ולהכיר. רעיונות, קישורים וקצוות של חוטים יתקבלו בברכה. :-)