מחשבות על יוגה

יוגה במסע

יומן תרגול

עבודת גמר לקורס מורים ליוגה

בית ספר ליוגה אינטגרטיבית, ציפי נגב

הקדמה:

באוקטובר 2013 יצאנו למסע משפחתי באוטו בית, עברנו לארכה ולרחבה של הארץ במשך שנה וחודשיים.

במקביל למסע המשפחתי עברתי מסע אישי בתוך תרגול היוגה.

בשונה מהתרגול האישי שלי לפני המסע, שהיה לרוב במרחב קבוע בביתי, רוב מרחב התרגול שלי במהלך המסע היה בחוץ, בטבע. בסביבה משתנה.

המיקום המשתנה, מזג האויר ואווירת המסע השפיעו מאד על התרגול האישי שלי.

במהלך המסע חקרתי את הרשמים שהמקום, הזמן והעונות המתחלפות  מותירים בי ובתרגול.

העבודה נכתבה בראשי, ליבי וגופי במהלך המסע, עתה אני מקווה לפרוט אותה לפרטים.

יוגה בטבע:

יוגה היא חיבור, איחוד. במסע חשתי בעצמה רבה את החיבור לעצמי והאיחוד עם הטבע הסובב אותי. הטבע עורר בי השראה ושלווה רבה.

בזמן התרגול התעוררו בי קולות שבדרך כלל אינני פנויה להקשיב להם. מול יופיו של הטבע, הרוגע והשלווה.

השמיים הנחו אותי צמיחה מעלה

האדמה השתרשות מטה.

המדבר הראה לי מרחבים,

העצים סביב ריפדו אותי בשלווה..

תרגול בסביבה משתנה

סביבת התרגול המשתנה מאתגרת אותי להגיב, האם אתכנס פנימה או אביט החוצה? כיצד אושפע מהמרחב בו אני נמצאת? האם התרגול ישתנה כאשר מסביבי עצים או מדבר, הרים או ים? בחנתי האם ועד כמה התרגול השתנה בהתאם לסביבה.

במהלך המסע חשתי כי יותר ויותר אפשרתי לסובב אותי לחלחל אל תוך התרגול שלי. יכלתי להקשיב יותר ויותר לפעימות העדינות סביבי. הטבע נתן "מענה" למצב בו הגעתי לתרגול ואפשר לי לאזן עצמי.

מנגד, בחנתי האם מתוך השינויים סביב יש בי נטייה ורצון לשמור על התרגול הקבוע והמוכר. בזמנים רבים של מעברים ושינויים ראיתי כי תרגול מוכר וידוע מאפשר לי תחושת יציבות ו"שגרה". אם כי לרוב עצם תרגול היוגה, פינוי הזמן והמרחב, הייתה בו איכות מרגיעה, מייצבת מאזנת וממרכזת.

נקודה חשובה היא החשיפה לגירויים במרחב התרגול. בחלל סגור הגרויים מעטים יחסית לעומת מרחב פתוח בטבע. האם התרגול בחוץ מאפשר הקשבה פנימה? האם המרחב הלא מוכר מאפשר התכנסות אל תוך התרגול כמו סביבה מוכרת וידועה?

רבות הרהרתי בנושא. ללא ספק השטח בחוץ מאפשר פחות התכנסות. הגבתי אל מה שקורה סביבי, התרגול שלי הושפע מאד מהמקום, הזמן ומזג האויר.

לעיתים היה בכך אתגר גדול, כיצד להתרכז בתרגול כשסביבי רוחשים חיים.

לעיתים חשתי תסכול כשניסיתי להתכנס פנימה והסביבה לא אפשרה זאת. לעיתים התקשתי למצוא מרחב פיזי ראוי לתרגול.

כמו כל דבר ביוגה, גם עם זה למדתי לעבוד. התרגול בחוץ, על כל האתגרים שבו נתן לי הרבה אפשרות להקשבה, לגמישות, לעבודה עם הקיים, הכאן והעכשיו.

עבורי הייתה זאת התנסות חשובה ומלמדת.

היוגה כמאפשרת מרחב ומרכז פנימי

עצם תרגול היוגה היווה בסיס יציב מול השינויים סביב. היוגה אפשרה לי איסוף ואיזון פנימי אל מול החיים המשתנים בחוץ.

במהלך המסע חיינו כולנו במרחב קטנטן של האוטו בית, את רוב היום בילינו יחדיו 4 נפשות... זמן התרגול היה עבורי קדוש ומיוחד. היה זה כמעט הזמן היחידי בו הייתי לבדי, בשקט, בנשימה ומרחב אישי. הקפדתי עליו ככל האפשר. היה זה זמן לעיכול, בכל הרמות, מי אני בכל מה שקורה מסביב.

זמן התרגול היה כפוף לאילוצים רבים, מתוך היותנו כולנו יחד ונוודים, לעיתים מחויבים למסגרת התנדבות או עבודה ולפעמים רק לעצמינו.

לרוב תרגלתי השכם בבוקר, לעיתים אחר צהריים.

בחלק הבא הבאתי את רישומי מהתרגול כפי שהם מובאים במחברתי.

בתחילת המסע הייתי קצרה ומתומצתת. כתבתי לעצמי בנקודות.

בהמשך המסע נהניתי יותר ויותר לפרט את הרשמים מהתרגול ולאט לאט עלה בי הרצון לאגד הכל יחדיו לכדי חיבור כשלהו.

 מעט מרשמי התרגול:

בוקר, סתיו, לשפת הכינרת.

פוטוסינתזה עם הטבע.

השמש, האדמה והמים מזינים אותי.

מתחילה את התרגול בתחושה שאני קטנה ומצומצמת כמו זרע, מתחילה לנוע ולגדול כמו נבט, מלבלבת וצומחת.

גינת ירק מלבלבת, אחר צהריים של תחילת חורף, אילניה.

מאפשרת ללבלוב סביבי מקום בתוכי.

בכל מקום אליו אני נושמת אני מביאה לבלוב פנימי. הנשימה מאפשרת  צמיחה.

אחר צהריים חורפי בצוקים, אמצע הערבה.

מדבר, מרחבי אינסוף, מאפשרים מרחב פנימי.

אפשר לגדול ולצמוח בלי גבול.

מאפשרת את התפרשות האיברים, מתיחת הקצוות עד אין סוף.

אחר צהריים, חורף, שחרות, אמצע המדבר, על צוק מעל נחל זורם.

עצמת המדבר, הטבע, המים הזורמים. המים גורפים איתם שכבות אדמה רבות, מאפשרים לשכבות להתקלף, להתחדש.

בהמשך תרגלתי במקום זה כמעט כל יום במשך חודש, אפשרתי לעצמי להתחדש בכל פעם.

בוקר, חורף, בערבה הפתוחה.

התחממות בקפלבטי, יושבת עטופה ומאפשרת לחום להווצר בתוכי.

ברכות שמש אל מול שמש שחרית, העולה ישר מן האופק הפתוח. שמש חורף מוקדמת, מאירה ולא מחממת. החום נובע מתוכי.

תנוחות עמידה ולבסוף כשאני חמה מספיק תנוחות שכיבה.

אחר צהריים אביבי, תצפית בפתחת ניצנה.

הנוף הפתוח והירוק, מזמין תנוחות עמידה ושיווי משקל.

האביב תזזיתי, המעברים רבים וקצרים, מרגישה צורך בהשתרשות והעמקה.

מתוך התרגול מביאה את תשומת הלב שלי להשתרשות, בכל תנוחה איברים אחרים משתרשים ואחרים צומחים מעלה.

בוקר מאוחר, שבת, תחילת קיץ, תחת צל האיקליפטוסים בעין אמפי.

הקרבה למים נוסכת בי שלווה. נשימותי עמוקות יותר, חשה את השפע ממנו יונקים שרשי העץ, מעמיקה את שרשי שלי. יושבת ונושמת ארוכות.

בוקר, קיץ, עין פיט, צפון רמת הגולן.

תנוחת עץ מול עץ אקליפטוס ענק.

מרגישה את הנימים של שורשי העץ, הגזע והענפים, רגלי משתרשות באלפי נימים אל האדמה, ידי הופכות לצמרות.

*אקליפטוסים הם סביבה אהובה ומעוררת השראה עבורי, נהנתי לתרגל בצילם הטוב במקומות רבים.

קיץ, בוקר חם, תחת עצי השיזף בעין חבקוק.

זוהי סביבה קרירה ובועתית לתרגל בה.

הצל מאפשר לי מרווח נשימה בתוך הקיץ הלוהט. מתוך בועת הקרירות נובעת התנועה. החום מאפשר לאברי גמישות ונינוחות.

בוקר, שפת הים, סוף הקיץ.

נשימות בתחילת התרגול- אצבע על אגודל- אנא מאיה קושה, הגוף הפיזי היושב על החול.

אמה על אגודל- פראנה, הדם הזורם, נשימה, צ'אקרות. נפתח בסביבה המיימית והזורמת של הים.

קמיצה על אגודל- מאנס, מחשבות, נשטפות באינסוף, באופק.

זרת על אגודל- ניאנה, להסחף עם הרוח והגלים. להרגיש את פעימת כדור הארץ מתחתי.

*(מאז אותו תרגול וגילוי לא יכלתי להתעלם מהתחושה של כדור הארץ פועם תחתי כשאני יושבת על האדמה ונושמת)

יד פתוחה- אננדה (?) להיות חלק מהרוח הנושבת סביבי, להרגיש שאני האויר שנכנס ויוצא מנחירי. אחד עם העולם סביבי.

בוקר, שפת הים, סוף הקיץ.

גלי הים. מכתיבים את קצב התנוחות בברכות השמש.

תנוחת כלב, רגליים וידיים משתרשות וצומחות. כדור הארץ נע בין ידי ורגלי ההודפות את האדמה.

אחר צהריים. סתיו. יער

התחלתי את התרגול במחרשה ארוכה, התכנסות, סתיו.

סיימתי בברכות שמש מוכנה לתנועה ופתיחה לאחר ההתכנסות.

לפנות בוקר, סתיו, יער עופר.

ישיבה. קפלבטי בעיניים עצומות, המשך נשימת אוג'איי,  האור מתבהר מבפנים ומבחוץ.  האויר מתחמם והיער מתעורר.

ברכות שמש ביער מתעורר.

סתיו, יער, בוקר.

בשכיבה על האדמה, נשימות בעיניים פתוחות, אפשר לצלול לעננים,

לאבד אוריינטציה. היכן הלמעלה?  האם גופי מונח על המזרן או מתחתיו.

לנוח ולנוע מתוך תנועת העננים.

בוקר, סתיו, על ראש הר בתוך קרחת יער.

נדי שודהנה, מאזנת בין שמיים וארץ, עצמות ישיבה באדמה וראש נוגע בשמיים. ערוץ עולה לשמיים, ערוץ יורד לאדמה.

סתיו, אחר צהריים לאחר הגשם, על הדשא בקיבוץ.

רעננות הגשם מחלחלת לתרגול שהתחיל עייף. הגוף מתמלא תחושת רעננות. התנועה נוצרת שוב בתוכי.

אחר צהריים, סתיו, מול הר מירון, צבעון.

קר. תנוחות עמידה ממריצות. אחרי יום שלם עם הילדים, יום של הרבה כפיפות קדימה, תחת סככה.  עתה תחת שמיים פתוחים, אל מול נוף הפתוח, ידיים פרושות לרווחה, חזה מתמלא. החזה מבקש להפתח עוד ועוד. בתרגול זה הוספתי את הידיים והזרועות הפרושות בתנוחות רבות,  בעמידה, שכיבה וישיבה. (לוחם אחד, פיתולים..)

בסוף התרגול עמידת כתפיים ומחרשה, התכנסות מחדש אל עצמי. איסוף.

איסוף המולה בנדהה, אנרגיה נשאבת מהאדמה, מכדור הארץ, אלי פנימה.

בוקר, סתיו, צבעון מול הר מירון

תנוחת ההר מול ההר.

התחלתי את התרגול עייפה ותשושה. נשפכתי אל אמא אדמה,

כיסיתי את הראש כנגד השמש שכבר קפחה מעל והקשבתי לקולות סביבי, ציפורים, חיות צעירות בעלים היבשים, קולות כביש רחוקים.

זמן רב תרגלתי עם כיסוי הראש, בשכיבה, חשה את אמא אדמה. לאט לאט עליתי לישיבה, המשכתי בתנוחות עמידה. קינחתי בתנוחת ההר, אוספת איתי את האנרגיות של התרגול עד כה.

מול עצמת ההר הגבוה, מול אינסופיותו הכל נראה זמני, ארעי, קטן.

הקלה, איסוף, הכלה.

סתיו, צבעון, יער, תחת עצי אלון, פינת התכנסות.

התחלתי בתנועה, אבל מהר הרגשתי שרק המאנס שמנהל אותי יוזם את התנועה. כל כולי התמסרתי להתכנסות שהמקום מזמן.

ישבתי לנשימות זמן רב. רוב התרגול היה מדיטציה ונשימה. (לא אופייני לי).

בסוף המדיטציה חלפו דרכי מילים, ששטפו אותי בצבעים-

שפע- סגול

אהבה- צהוב

תודה- כחול

טוב- אדום

הגשמה- כתום

תודה למקום שאפשר את ההתכנסות.

סיכום:

התקופה בה נדדנו עם האוטו בית הייתה שונה ומיוחדת. תקופה מלאה במרחב, בשינויים, בשקט, באפשרות ללימוד, ביטוי וחוויה ברבדים ותחומים רבים.

עתה, כשאנו בתחילתה של השתקעות והשתרשות מחדש, יש לנו אפשרות להטמיע את הרשמים, החוויות, הלמידה ולקחת איתנו להמשך הדרך.

רבות חשבתי כיצד אני מביאה את רשמי התירגול הפנימי שלי, החוויות והגילויים שאספתי בתוכי, ומתרגמת אותם לכדי משהו שאפשר לעבוד איתו במרחב קבוע, לרוב סגור, ולהעביר אותו לאנשים אחרים, בשפת היוגה.

עבודה זאת היא חלק משמעותי מהעיכול והעיבוד של התרגול בטבע לאורך המסע.

מאחלת לעצמי שאוכל להמשיך לשאוב השראה מן הטבע, גם בבית קבע וחיי שגרה. שאוכל להמשיך להיות ניזונה מהעולם סביבי, לשאוב השראה, לצמוח וללמוד עוד.

מקווה שאוכל בהמשך דרכי כמורה להזמין את תלמידי לחוות בעצמם ובדרכם, במרחב סגור או פתוח, בטבע או בחדר, את העולם סביבם. לחוש את התרגול האישי שלהם כחלק מפעימה כללית.

מוקדש באהבה למורתי ציפי נגב, שקולה הדהד בתוכי רבות במהלך הדרך.

לבן זוגי אמוץ שאפשר לי מרחב אישי בתוך המסע המשפחתי.

לכל המורים שזכיתי ללמוד מהם ולכל השיעורים שהגיעו בזמנם.

תודה.

אסנת ברלב

מיצר, רמת הגולן.

28.10.13-
מחשבות על יוגה בחווה

חולבת את קרולינה או תמר (העזים) כשהן עומדות במתקן מעלי. כפות הידיים מתעיפות מהר, טרם התרגלתי. רתימת הכתפיים פתאום מסדרת את כל הגוף ומאפשרת נשימה בתוך מאמץ הידיים החולבות. האגן נחפן, הברכיים משתחררות מעט, כפות הרגליים יכולות להפרש יותר אל הקרקע ולהשתרש כנגד עבודת פלג הגוף העליון..הצואר משתחרר ואיתו גם המחשבות, משהו מאד לא נוח הופך פתאום לנעים ומיטיב.

הולכת מפה לשם,מרימה את עלמא ואמרי ביחד, או את אמרי על הגב וערמת כבסים מלפנים..אוספת את רצפת האגן והופכת לקלילה יותר. יש משהו בתוכי שאוסף ונכון.

לוקחת את טאורה (הסוס) למרעה בבוקר, הוא יודע שאני מעט חוששת ממנו ועושה כל מאמץ להתל בי. למה שיכנע? הוא כולו גוש של שרירים ואני שוקלת פחות מעשירית ממנו...במקום להמשיך לחשוש, אני מתחילה לנשום אוג'איי. הכתפיים מתיישרות, הצואר חוזר למקומו פסיעותיו של טאורה מתחילות להתאים לפסיעותיי. שנינו נושמים יחד ברוגע.

במחלבה, מכינה יוגורט וגבינה. שוטפת סיר אחד סיר, שופכת ליטרים של מים לניקוז, כבד, מהביל, דורש ריכוז...שוב הכתפיים נרתמות ובאורח פלא הקמט בין הגבות מתיישר ומאפשר למשהו אחר לנבוע..   מחשבות על תרגול בתוך מרחב אחר שוטפות אותי. לא תמיד המזרן יהיה פרוש במקום שטוף שמש ושקט. לא תמיד כל הזמן יעמוד לרשותי. האתגר שלי עכשיו הוא לתרגל בתוך ההויה הקיימת.

מידי פעם מעט יותר, לזכות בשעה ויותר של תרגול בשבת בבוקר כשאמוץ לוקח אותם לטיול...

מידי פעם מעט פחות, לזכות בעשר דקות כשכולם יושבים לאכול ארוחת בוקר..

מידי פעם פשוט לנשום בתוך מה שקורה ולדעת שביקום מקביל הייתי מתרגלת עכשיו.

בהמשך כשהמציאות תאפשר אתרגל את מה שבמחשבותי וברצוני כעת...

אמן

15.11.13 

יוגה בכינרת

חוף עין גב, תחת פיקוס ענק מול המים

התרגול האישי שלי מתחיל בדרך כלל בעיניים עצומות, התכנסות והקשבה פנימה ואז לאט אני נפתחת אל הסביבה.

הבוקר, שכבתי תחת פיקוס עצום מימדים. לא יכלתי להימנע מלפקוח עיניים ולצלול אל הענפים והעלים.. שקטה על המזרן, אך נדמה שאני מרחפת מעל העלווה הירוקה..

אחר כך בעמידה מול ים כינרת. חוף שקט וריק מאדם..סופגת פנימה כחול, ואת השקט המיוחד של מים שלווים.

רק בהמשך התרגול, אחרי שספגתי פנימה ירוק וכחול, עלים ואדוות מים שקטות, הצלחתי להתכנס שוב פנימה. להקשיב, לשמוע איך המראות היפים האלו מרגיעים ומוסתים...

שבת שלום

21.11.13

מול היער, אורחאן החוויאג' בקצה גבעת יערים. 

בוקר מאוחר. בוחרת לא לתרגל בצל אלא להתמלא שמש סתווית.

האור החזק מכריח אותי לעצום עיניים ולספוג דרך העפעפיים.

מברכת את השמש, נושמת נושפת. עולה ויורדת.

העיניים נינוחות מאחורי העפעפיים העצומים. האור החזק מיטיב איתן כשהן מוגנות.

שוקטת על המזרן, מתמסרת לאמבטיית השמש.

מנפלאות הסתיו.