דרך העפר המובילה לחות יתיר עוברת דרך כמה פחונים וצריפים ומתפתלת הלאה דרך נוף קדומים מדהים.
הגענו כשעה לפני השקיעה, התמקמנו בקראון המיועד למתנדבים (זו אחת הסיבות שהחלטנו להגיע לשם עכשיו כשאין לנו עדיין אוטו בית) והגענו למשפחת אורן לארוחת ערב.
גלי ונועם מגדלים גינת צמחי מרפא ומתפרנסים בעיקר ממנה, חוץ מזה יש בחווה עדר עזים, כמה סוסים, גינת ירק מפוארת, לול תרנגולות ועוד שתי משפחות שגרות בשותפות.
מקום מיוחד ומעורר השראה. החווה באמת מבודדת והם מתקיימים ממה שהם עושים ושום דבר לא מובן כאן מאליו.. החשמל רק סולארי (אין חיבור לרשת) שרותי הקומפוסט בחצר, אוכלים כמעט רק מהגינה או ממה שמגיע במצב גולמי וממנו מכינים. יש להם ארבעה ילדים בחינוך ביתי ,בני 14-5 והיה מעניין ומעורר לא מעט מחשבות לראות את ההשקעה בחינוך.
הגענו כאמור כשבוע לפני שהסופה החלה, היה מעט קר אך הסתובבנו רוב היום בחוץ ונהננו מהשמש הנעימה ורק בערב הדלקנו את תנור העצים ושקענו לשגרה ביתית בקראון שעמד רק לרשותנו.
אמוץ עבד עם נועם על הבית שהם מרחיבים. בניה וטיוח מבוץ. אני הייתי עם הילדים. כל בוקר יצאנו לטיול בחווה, ירדנו אל הגינה ולול התרנגולות, ביקרנו בדיר ושיחקנו במשחקים שבחוץ.
ארוחת צהריים מוקדמת אכלנו עם אמוץ ונועם בבית המשפחה ולפעמים נשארנו שם את בהמשך היום עד שאמוץ סיים את עבודתו ,ואז עזרתי להכין יוגורט או קילפתי שקי בטנים שהביאו מצאלים בקליפתם, סרגתי קצת עם הילדים הגדולים...
אמוץ עבד עם נועם על הבית שהם מרחיבים. בניה וטיוח מבוץ. אני הייתי עם הילדים. כל בוקר יצאנו לטיול בחווה, ירדנו אל הגינה ולול התרנגולות, ביקרנו בדיר ושיחקנו במשחקים שבחוץ.
ארוחת צהריים מוקדמת אכלנו עם אמוץ ונועם בבית המשפחה ולפעמים נשארנו שם את בהמשך היום עד שאמוץ סיים את עבודתו ,ואז עזרתי להכין יוגורט או קילפתי שקי בטנים שהביאו מצאלים בקליפתם, סרגתי קצת עם הילדים הגדולים...
אחר הצהריים אמוץ הצטרף אלינו ויצאנו לתור מעט את סביבות החווה.
בשבת היה מזג אויר מדהים ויצאנו לטיול בגבעות סביב החווה, ראינו את הנחלים מסביב וחזרנו דרך אחת הוואדיות שם בנו לפני כמה שנים סאונה מבוץ וגב האוסף מי גשמים.
הכל מעורר השראה, החינוך הביתי, שנראה שמתרחש בטבעיות ונינוחות ואינו מוגבל לשעות או חללים מסוימים.
הילדים עצמאיים, חכמים ומקסימים, מנגנים כולם בפסנתר הניצב במרכז הסלון, בקיאים במתרחש בסביבה, בגינה, בשדות מסביב, אחראים ומטפלים בבעלי החיים יחד עם המבוגרים, רוכבים על הסוסים, כל אחד מטפח שטח בחווה בצורה עצמאית, סורגים ללא יוצא מהכלל, בנים ובנות, מהבכורה עד הצעירה, מלאי יצירתיות ועניין, משתתפים בהכנת הארוחות, מטלות הבית ותכנון החיים המשפחתיים.
פשוט מדהים.
עולם אחר, מלא השראה מסביב.
הודנו למזלינו הטוב ולחביתוש (להלן אוטו בית) שחסרונו הביאנו עד הלום.הסופה תפסה אותנו לא מוכנים. את רוב הבגדים וציוד החורף השארנו באוטו בית וממילא תכננו להיות את רוב החורף בערבה.
הקראוון התברר כלא מבודד בכלל וכבר בתחילת הסופה מצאנו את עצמינו יושבים על התנור עצים עם כל השמיכות והפליזים ומנסים להתחמם. אמבטיות עשינו כאן בהתחלה עם "הוט באקט" ועכשיו קר מידי גם לזה, ודוד השמש שקצת חימם את המים עף ברוח בתחילת הסופה.. בקיצור ממש בית קטן בדרום הר חברון במקום בערבה...
ניסינו לאטום את הקראוון כמיטב יכולתנו עם ניילונים ושמיכות שמצאנו בארונות.
כשהגענו ניקינו את המקום וייפינו אותו במיטב יכלתינו, הרגשנו שבא לנו להשאר שם תקופה. לאט לאט הבנו שהקור הופך זאת לבלתי אפשרי. היינו ממוקמים בגבעה הכי מערבית ונתונים לרוחות עזות ביותר.
ביום רביעי אמוץ ונועם החליטו שלא ניתן לעבוד בשל מזג האויר. אמוץ הכין לנו שרותי קומפוסט על בסיס כיסא עם חור, מתחתיו דלי וחציר לחיפוי - כל זה בחדר האמבטיה. כבר לא ניתן היה לצאת אל השרותים בחוץ במזג האויר הזה. את הימים הראשונים לסופה העברנו באופטימיות זהירה, שמרנו על חום הגוף ככל שניתן וישנו במזרנים ליד תנור העצים בסלון כשהילדים ביננו.
הגשם היה רב, ביומיים ירדו 80 מ"מ שזה כמעט חצי מהכמות השנתית באזור. הנחלים שטפו והשדות הוצפו. בהתחלה שמחנו אך עד מהרה הסכרים נפרצו כולם והיה ברור שכל מה שזרענו בימים הראשונים בחווה נשטף עם המים.
אמוץ צד לנו תרנגול מהלול והכין לנו מרק עוף. זה היה רגע מכונן מהרבה בחינות. בהתחלה התנגדתי לרעיון והצטמררתי למחשבה. אחכ הבנתי שזה הרבה יותר אנושי מאשר לקנות עוף אנונימי ומוכן בסופר/ קצביה...
לדברי אמוץ הצייד הוא לחש לתרנגול מילות תודה וברכה ברגעיו האחרונים.
יאמר לזכותו שאנחנו קיבלנו סיר מוכן ולא נחשפנו לשלבי ההכנה.
נועם וגלי הצמחונים שלחו את כל ילדיהם לאכול איתנו את המרק. הייתה חגיגה. היה גם קר מאד.
לאט לאט הבנו שלא נוכל להישאר. בחמישי בילינו את היום אצל משפחת אורן בסלון במשחק משותף, סריגת נעלי בית וקילוף אגוזים ובטנים.
ביום שישי בבוקר התחלנו בתכנית החילוץ, כבר עברו כמה שעות ללא גשם ומפלס המים בנחלים החל לרדת, יכולנו לנסות לעבור אותם ולצאת אל הכביש הראשי והדרך הסלולה. נפרדנו בחיבוקים ממשפחת אורן והבטחנו לשוב באביב כשיתחמם (אסנת) או בימים הקרובים בשוך הסערה לסיים את הקיר (אמוץ)... ימים יגידו. אך ללא ספק נשוב!!
החלטנו לצאת אל ביתם של נעמי בת דודתי ואיתמר בקיבוץ כרמים.
עברנו את הנחלים בשלום ונסענו דרך יער יתיר, לכל אורך הדרך ראינו מכוניות שחוזרות מחברון עם ערמות שלג ענקיות ובובות ונכנסו לאוירת השלג והשמחה...
המעבר לבית מחומם, קירות אטומים וחשמל בשפע היה חד. פתאום החווה נראתה כמו הזיה רחוקה וקסומה. כבר התגעגענו מאד.
השבת הייתה מרגיעה ונעימה ולאחריה המשכנו לחפץ חיים למשפחת ברלב המורחבת לסידורים וביקורי שלג...
מקוים לרדת לערבה כשהאוטו בית יהיה מוכן (החזיקו איתנו אצבעות שכבר השבוע) ולחזור למקום המדהים הזה באביב...
