שם הרי גולן!

עלינו צפונה, אל הגולן.
בדרך עצרנו באילניה, במשק "ירוק עז" בו התנדבנו חודשיים בתחילת המסע.
היה מאד מרגש לפגוש את כולם, ילדים ומבוגרים, עיזים ותרנגולות...

שחינו בבריכה, שיחקנו עם הילדים, קפצנו בטרמפולינה,השלמנו חוויות וסיפורים.אחרי שני לילות ויום המשכנו צפונה אל הגולן.

בדרך לגולן עצרנו לפיקניק ומנוחה בחוף חוקוק בכינרת. חוויה טובה ונעימה יחסית למה שציפינו מחוף מוסדר (לא יקר! רק 5 ש"ח לשעה על חניה ופחות אחרי 3 שעות) צל אקליפטוסים, חוף נקי ושקט, חניה קרובה לאוטו (או לבית) ומים שקטים וטובים של כינרת..

                                          

ומשם המשכנו אל עבר הרי גולן.

ושוב נצאה אל הדרך, 
יד ביד לדרך, 
בשלשלת זהב. 
ושוב נצאה אל הדרך, 

עם אחד לדרך, 
ושירנו על גב. 

ועד לשערי רקיע 
בוודאי נגיע 
עוד מעט אם לא עכשיו. 
ועד לשערי רקיע 
בוודאי נגיע 
כי דרכנו לא לשווא. 

וגם אם ארוכה הדרך, 
ורבה הדרך, 
הן כוחנו עוד רב. 
וגם אם ארוכה הדרך, 
ורבה הדרך, 
נעבור בה יחדיו. 


השיר הזה הפך להמנון שלנו. בכל פעם אחרי שאנחנו אורזים, מקפלים'מעמיסים את האוטו בית ויוצאים לדרך אנחנו שרים כולנו בשמחה והתרגשות רבה (לפעמים אני אף מזילה דמעה)...

אחרי נסיעה מרהיבה ומתישה עבור האוטובית שלנו (שהתחמם בעליות) הגענו ליישוב מיצר בדרום רמת הגולן. כמה שבועות קודם שמענו על הקליטה ביישוב החדש המוקם על בסיס קיבוץ שמתפרק.היתה לנו אשת קשר מקסימה בשם מור שהיא חלק מהגרעין הראשוני שהתיישב בקיבוץ לאחר שהוחלט לפרקו. ושמענו ממנה אודות התהליך המיוחד שמתרחש ביישוב הקהילתי שכבר התחיל להתפתח שם.. להיות חלק מהקמה של משהו חדש ובראשיתי, במקום ששם דגש רב על חינוך וקהילה. אופציה לנחלה חקלאית..נשמע לנו שיש כאן משהו מעניין מאד עבורינו. מור קישרה אותנו לחברים מהיישוב  שיקבלו את פנינו ויעזרו לנו להתמקם (היא עצמה לא היתה ביום שהגענו).

הגענו אם כן אחר הצהריים לבית משפחת אבישר, דנה ואיתי המקסימים שמגדלים 3 פיות מתוקות קיבלו אותנו בלבביות וטבעיות, כאילו כל יום נוחת להם אוטו בית מאחורי החצר. אחרי קפה קצר וסיבוב ביישוב, הוזמנו להתנחל ממש מאחורי שורת הקראוונים בה מתגוררות המשפחות בקליטה. משפחת אבישר המארחת הרשמית שלנו היא אחת מ8 המשפחות שהגיעו באוגוסט האחרון. עוד 8 משפחות יגיעו באוגוסט הקרוב ועוד נגלה בדצמבר..

חשבנו להתחיל בלילה או שניים להרגיש את המקום ואנשיו ולא ציפינו להתאהב מהר כל כך :-)

הזולה שלנו

בחצר משפחת אבישר

מארחת חברים באוטו בית

לשה בצק ללחם

פגשנו משפחות צעירות, חלוציות ובעלות חזון , חזון  שיכלנו להזדהות איתו. שמחפשות להקים יישוב קהילתי, מעורב ונעים. לחנך את ילדיהם בצורה מאפשרת, קשובה וקרובה לטבע. לעשות חקלאות ברת קיימא, תוך דגש על אקולוגיה וקשר לסביבה.

האדמות בגולן ניתנות ללא כסף ויש כמובן דמי פיתוח ובניה. מיצר הוא אחד היישובים הבודדים בו ניתן לקבל נחלה של 2 דונם לבניית הבית ועוד 50 דונם חלקאי בסביבת היישוב. (כמו שמישהו אמר אלו השאריות של 1948)..

טיילנו בסביבה, פגשנו אנשים, שיחות פתוחות ומעניינות על החיים, על העתיד, על חזון וחלוציות.. הוזמנו לארוחות והזמנו למדורות, עלמא ואמרי מהר מאד יצרו קשרים עם חברים למשחק והרגשנו כולנו מאד בבית.

באחד מן הימים אמוץ הוזמן להשתתף בסיור שארגנו מתנועת בני המושבים בעניין יזמות, חקלאות וקואורפרציה. הוא מאד נהנה ופגש אנשים מעניינים מכל האזור.

מסיירים במוצב המקומי

ארוחת הערב על האש!

מפה לשם, נשארנו שבוע :-) מצא חן בעניינו מאד והחלטנו להתחיל בתהליך קליטה, לשלוח את לחמינו על פני המים ולראות...

מגישים טפסים לועדת קליטה!!!

שעת אמנות

ואחר שהכרנו והתאהבנו ואף עשינו צעד מאד משמעותי עבורינו הגיע זמננו לצאת ולראות מה עוד יש מסביב, התחלנו בקפיצת אחר צהריים למבוא חמה לרותם וניר שהכרנו עוד בשחרות.

לרותם אני חייבת את השיחה הכי מאפסת שהיתה לי בשחרות בנוגע למקום בו נגדל את ילדינו. רותם וניר התגורו בשחרות כשנה והחליטו לעבור צפונה למבוא חמה לאחר שלא התקבלו לקליטה ביישוב (מפאת חוסר נחלות).

רותם סיפרה לי אז שהיא הרגישה ששחרות אינו מקום לילדים, המדבר קשוח ולא מאפשר להם ללכת יחפים, אין עצים לטפס עליהם ואין הרבה חברה מסביב...

בהתחלה לא הבנתי איך עברו למבוא חמה דוקא מכל המקומות, ובנסיעה למיצר הבנתי איך דרום הגולן דומה למדבר בנופים הפתוחים, בתחושת הבראשתיות,  מעין "no man's land"... גם האקלים בדרום הגולן לא מאד רחוק מדרום הארץ :-)

אז קפצנו לבקר את רותם וניר שלקחו אותנו לעין שוקו, מעין קסום ומרענן. נהננו להפגש אחרי כל כך הרבה זמן והרפתקאות.

עין שוקו במבוא חמה

אחרי טבילה, טיול במבוא חמה וארוחת ערב חזרנו למיצר לאסוף את שאר מטלטלינו ולהתכונן ליציאה צפונה למחרת. 

נפרדנו מחברינו החדשים, בחיבוקים ופיות (איך לא..) ואיתי נתן לנו קטע שכתב אי אז והתאים לנו כמו כפפה ליד.

3 פיות ל3 פיות

לא יכלנו לכתוב מדויק מזה

התחלנו בטיול בנחל אל על, ירדנו מאבני איתן למפל השחור. נוף מרהיב של אינסוף קיפודנים סגולים על רקע הצהוב.

                                                 

זכינו להגיע למפל השחור כשהוא ריק מאדם ומלא מים מרעננים. שחינו, שיחקנו ואכלנו ארוחת צהריים וכשעמדנו לצאת שטפו אותנו המוני נערים חרדיים שובבים וקולניים שגרמו לנו להודות לאלוהי התזמונים ולטבילות שקטות ונעימות במעיינות ובריכות בטבע.. :-)

מנחל אל על המשכנו צפונה אל עין אורחה-עין ג'וחאדר. מעין גדול ונעים וידוע מאד..

שוב זכינו לתזמון מושלם והגענו כשהיה ריק מאדם, נקי וצלול. התמקמנו בנוחות באזור החניה ליד כמה אקליפטוסים והתכוננו לשבת שקטה. במהלך יום שישי הגיעו לא מעט אנשים אך במינון, מעין תחנת רכבת של אנשים נחמדים שבאו להתרענן בטבילה לפני שבת. שמחנו למפגש עם רוב האנשים, כשרצינו יותר שקט חזרנו למחצלת המוצלת שלנו מחוץ לאוטו בית ועסקנו בשלנו.. היום עבר נעים ומרענן. לקראת שבת התרוקן המעין, אמוץ התקין לנו סעודה על המדורה ונהננו מערב שקט וארוחה מוקדמת. יצאנו לטיול שקיעה נעים שבעים ומבסוטים ואז...
מרחוק אנחנו רואים שיירת ג'יפים נכנסים אל חניית המעין, אחד שניים, עשרה..עשרים ו...!!!!    :0
כנראה שוב כל עניין התזמונים עובד לטובתינו. התמהמהנו קצת והגענו חזרה כשהם היו פחות או יותר ממוקמים, האבק כבר שקע והם עסקו בארגוניהם,ובינתיים הצלחנו מעט להרגע.הילדים נרדמו ואנחנו עברנו ערב מאתגר, מוקפים באנשים קולניים כמו שמעולם לא היינו...גרילנדות, אינסוף מנגלים וערב שירה בציבור... (שהיה, למען האמת, פחות גרוע משחששנו).
הג'יפאים יצאו לדרכם יחסית מוקדם בשבת בבוקר והשאירו את המעין פחות או יותר כפי שהיה.. בסיכומו של דבר החוויה מפוקפקת אך לא נוראית..
                              
                                                   כמה טוב ששוב שקט כאן :-)
                                   

לפני

תוך כדי..

טיול שקיעה בשישי

שבת בבוקר

יצאנו מהמעין אל צפון הגולן. קבענו סיור באל רום ועין זיוון להתרשם מהקליטה והתהליך שהקיבוצים האלו עוברים.

פגשנו את מיקי נציג המועצה במפעל השוקולד בקיבוץ אל רום. ישבנו לפגישה ארוכה עם מיקי שסיפר והאריך ופרט המון פרטים על הגולן ועל הקליטה רחבת ההיקף שמתבצעת ביישובים רבים. היה מעניין וארוך למדי עבור כולנו ובמיוחד עלמא ואמרי. 

מצאנו דרכים יצירתיות להעביר את הזמן 

לאחר השיחה הארוכה יצאנו עם מיקי לסיור בזיוון ואל רום, שני קיבוצים בתהליכי הפרטה שונים. בשניהם יש קליטה להרחבה.היישובים עצמם יפים ונעימים, ההרחבה כמו הרחבות רבות מיושבת מבתים בטווחי גודל ותקציב שונים.  

היה יותר מכל משמח לראות את שהאביב בצפון עדיין בעיצמו, שדות מלאים פרגים ודובדבנים מכל עבר :-)

נשארנו אחרי הסיור באל רום לפיקניק צהריים ונשנושי דובדבנים (כל העצים בשבילי אל רום הם עצי דובדבנים או תותים..קשה מאד לבחור :-)). משני המקומות אל רום היה נראה לנו מעניין יותר. הבתים בהרחבה היו שונים, חלקם בנויים מבוץ, בשטח סביב הבתים חורש טבעי ופרחי בר. מאד נעים וממשי...שוחחנו עם ציפק'ה הנציגה של אל רום שמאד התלהבה מסיפור הנדודים ובאה ישר לפגוש אותנו בגן בו ישבנו. אחרי שיחה קצרה קבענו שננסה להגיע לשבת קרובה להתארח ולהכיר.

עלמא מצלמת את שלושתינו בגן באל רום 

מאל רום המשכנו צפונה אל אודם. גם באודם יש קליטה של משפחות צעירות לנחלות חקלאיות. אודם הוא יישוב שעובר שינוי בימים אלו ממושב שיתופי ליישוב בעל אופי קהילתי. בסיור שהשתתף בו בשבוע הקודם אמוץ פגש זוג צעיר ונמרץ ממושב אודם שהזמינו אותנו להתארח לכשנגיע לאזור. לא היה לנו את הטלפון שלהם (אמוץ כמו אמוץ לא הגיע איתם לרמה הפרקטית :-)) החלטנו להמר ועשינו סיבוב ראשוני ביישוב לראות את מי נוכל לשאול עליהם. עצרנו ליד בית עם גינה מלבבת שנראה לנו מעניין ונחמד ותאמינו או לא זה היה בדיוק הבית שלהם :-)

רינת קיבלה את פנינו בתה (את הכנפה הבאנו אנחנו ממסעד'ה הסמוכה) ואחר כך לקחה אותנו יחד עם האחיינית הפעוטה שלה  לסיבוב בעגלול לראות היכן נוכל להתמקם 

בשביל ההקפי באודם

מצאנו פינה בשביל ההקפי ממש מתחת להר אודם והחננו את הבית. היה קר באופן מפתיע. אחרי ארוחת ערב ומדורה הלכנו כולנו לישון מוקדם כיאה לערב חורפי :-)

מבט מתוך בית בהרחבה של אודם

למחרת נפגשנו עם מזכירת היישוב גם היא מיקי (הפעם אישה) לסיור ושיחת הכרות עם הקליטה באודם. היה מעניין אך היה לנו די ברור שזה לא מקום בשבילנו. קר גבוה ורחוק מידי. כמו כן התרשמנו שבהתאם לאוירה האירופאית מסביב כך גם היחסים בין התושבים, משהו יותר מרוחק ופחות מעורב. כל אחד ספון בביתו ליד הקמין. בקיצור, עבורינו זה מקום לבקר, לטייל ולהנות אבל לא להשתקע..

אחר הצהריים טיילנו אל יער אודם והצצנו על האיילים בחוות יער האיילים. יער אודם הינו יער אלונים גדול ומרשים והוא השריד הגדול ביותר ליער שכיסה את אדמת הגולן כולה לפני כמאה שנה.

                             

                                                                    יער האיילים

                                         

למחרת בבוקר השכמנו מלאי מרץ וטיפסנו על הר אודם המתנשא מעל היישוב.את הדרך קישטו פרגים רבים. מראש ההר 360 מעלות של נוף מרהיב לחרמון, לגליל העליון ולסוריה.  

                                                    

                                                    

                                                                  הר אודם, מבט מלמטה

בדרך לפסגה מציצים על האוטו בית 

                                                             מחצבת טוף שאינה פעילה

                                                   
                                                    עץ עם הממממוווןןןןן דובדבנים חמוצצצצים

השהות באודם היתה מרהיבה ומיוחדת. נהננו מהטיולים באזור ומהאוירה השונה. לקראת שבועות החלטנו לחזור לאל רום ולקבל את ההזמנה לחגוג בקיבוץ כמיטב המסורת את החג. לא לפני שעצרנו לעוד כנפה וסלחב מעולים במסעד'ה (המלצה ספציפית- צמוד למסעדת נידאל המפורסמת).

עצירה לכנפה וסחלב במסעד'ה

מאחורינו הג'ובה הגדולה

שבנו לאל רום, את פנינו קיבלה ציפק'ה (אחראית ועדת הקליטה שפגשנו בביקור הקודם) והנחתה אותנו לחנות במרכז הקיבוץ על פיסת דשא בין עצים ממש ליד חדר האוכל.. מיקום מעניין ללא ספק..(כשעה לאחר מכן עברה מזעיפת הפנים המקומית ואמרה שזו חוצפה.. מיד אחריה היו הרבה תגובות חיוביות ונעימות מאנשים שהתלהבו ושמחו והתעניינו וברכו אותנו לשלום)

הגענו ערב החג והספקנו לפגוש כמה אנשים צעירים מקסימים שהכירה לנו עוד נציגת ועדת קליטה ולאכול המון המון דובדבנים ישר מהעצים שפזורים ברחבי הקיבוץ. (ולכבס שתי מכונות כביסה אצל שתי משפחות שונות, תודה!)

למחרת התכוננו לטקס חג השבועות, הכנו זרים לראש ולבשנו חג. עלינו עם הילדים לעגלה הרתומה לטרקטור. אמרי היה באקסטזה ולא הפסיק להתרגש ולשמוח ולומר את המילה האהובה עליו "טאק-טו" :-)

מתכוננים למסיבת שבועות באל רום

על העגלה

אחרי סיבוב מרגש בקיבוץ עם העגלה הרתומה לטרקטור, עם עוד המון ילדים, הגענו אל רחבת חדר האוכל והצטרפנו לחגיגה מקסימה ומשמחת. שולחנות ערוכים עם יין, סיידר ודובדבנים (מצופים שוקולד, בלי שוקולד, כהים, בהירים, מתוקים יותר ומתוקים פחות... בחיים לא אכלנו כל כך הרבה דובדבנים..)

פעילויות לילדים, שירים, ריקודים, הופעות, נשנושים,שמחה וצהלה. עלמא ואמרי הרגישו בבית (כמו תמיד) והשתלבו בכל מה שקרה...עלמא אפלו לקחה צעד אחד קדימה (תרתי משמע) וכשהכרוז קרא לכל הרקדניות הצעירות להתכונן לעלות לריקוד על הבמה היא הצטרפה בטבעיות..(אהבה לריקוד ושמלה מסתובבת מה עוד צריך? :-))

                                 

שמחתי לפגוש את טל האסיסטנטית מקורס המורים ליוגה שהזמינה אותנו להצטרף אליהם אחר הצהריים לנשנושים וחברים. אחרי ההפנינג המלהיב התרסקנו לצהריים לוהטים באוטו בית ובילינו אחר צהריים נעימים בחברתם של טל, יותם וחבריהם, הילדים קפצו בטרמפולינה עם ילדי השכנים ואנחנו נהננו משיחה נעימה. שמענו עוד על אלרום באוירה פחות רשמית ומעוד נקודות מבט. הבנו שהמועצה מובילה מהלך של קליטה להרחבה בשטח הקיבוץ בעוד הקיבוץ שמגדיר עצמו קיבוץ מתחדש מעוניין לקלוט משפחות צעירות לחברות.

כאן הסיפור התחיל להשמע הרבה פחות מתאים לנו. במקביל הרגשנו מעט לחץ מגורמים שונים בועדת הקליטה של הקיבוץ (שאחת מהם אף אמרה בחצי צחוק שהם ממש חייבים לחטוף אותנו כי מאד מצאנו חן בעיני הרבה אנשים) שכולם רצו להשאיר אותנו באל רום, כך או כך. כבר דיברו איתנו על רישום למסגרות עבור הילדים ופרטים טכניים רבים.. ובכן אנחנו ממש לא שם. נפרדנו בהרבה תודה ותחושה מעט מעיקה. השהות בלב הקיבוץ השוקק בימי חג והתכנסות היו מאתגרים.מעניינים, ואולי מתוקים מידי (המוני דובדבנים עושים את שלהם)..

                                       

הסיור ביישובים נוספים חיזק את הרגשתינו לגבי מיצר, שזהו מקום שמרגיש לנו נכון ומתאים.

יצאנו מאל רום למחרת החג ופגשנו ביער אודם את משפחת שובל וחבריהם.

היה כיף להפגש! מזג האויר תעתע בנו , חם, קר, לשבת לשפת מקור מים או לצאת למסלול...לבסוף מצאנו מקום נעים ביער אודם לפיקניק. אמוץ לקח את הילדים הגדולים להרפתקאה ביער. הילדים שבהתחלה התלוננו שהיער משעמם עבורם חזרו עם שלל רב מהסיור הקצר: קסדות חיילים, וחלקי שלד של פרה. כל הכבוד להורים שהגיבו בקוליות ועוד יותר כבוד לעירית ואהרלה שאספו הביתה את גולגולת הפרה (בדיוק התאים לחלק מפרויקט של ליאור על מבנה השיניים...תלמיד משקיע)...

ביער אודם מחפשים אוצרות  

היה כיף ונעים, אכלנו פטפטנו ושמחנו יחד. משם המשכנו לקצרין, היינו צריכים מעט סידורים ומרשם עבור עלמא 

אחרי קפיצת דרך במרפאה (הסיפור שלנו עשה קצת גלים,ועניין את כולם.נכנסנו בלי תור כאורחים וקיבלנו  את כל מבוקשינו בקלות ובמהירות) ישבנו מעט במרכז המסחרי, ליקקנו גלידה, צפינו בעוברי אורח ושמענו מוזיקה חיה.

קצרין אחר הצהריים

מקצרין המשכנו לקראת אחר הצהרים המאוחרים למעין בו נעביר את סוף השבוע. אחרי שעברנו מעין אחר בסביבה שכביש הגישה אליו היה בלתי אפשרי. הגענו אל עין אמפי, מעין הבנוי בצורה של אמפי תאטרון. המים היו צלולים ונהדרים, המעין היה מלא רק בחציו אך בתור חסידי מעיינות הרי ירושליים התרשמנו למדי.

החלטנו לחנות ללילה לצידי כביש העפר המוביל למעין, ולמחרת לבלות בו את היום.

ושוב זכינו לבוקר קסום ושקט שאחריו התחיל טפטוף סביר של אנשים.

כמו בסוף השבוע לפניו תפסנו פינה שקטה,היינו בשלנו ומידי פעם טבלנו במעין.

סבאסבתא ברלב הגיעו לבקר והביאו איתם את דוד ירון! פינקו אותנו בשלל מטעמים ומאכלים והשאירו לנו את רכב החברה של סבא פנחס כדי שנוכל לעלות לירושלים ביום ראשון.

                                     

                                                                              עין אמפי                    

שבת בבוקר

דגים דגים

ספא דגים

בנוהל, עוף לשבת

היתה שבת רגועה ונינוחה, ישנו באוהל בשטח המעין. שינוי מרענן מהאוטו בית. (אמרי היה בהתרגשות גדולה מהאוהל ולא הפסיק לקפוץ ולהתרוצץ ולזרוק עצמו על השמיכות..) דוד ירון בילה איתנו חלק מהשבת. טבלנו, פגשנו אנשים מעניינים, אכלנו ונחנו. עונג שבת.

לקראת אחר הצהריים החלפנו ל"בגדי עיר", ארזנו עצמינו ויצאנו לקצרין בשתי מכוניות. את האוטו בית השארנו חונה מול תחנת המשטרה של קצרין. (אמוץ הרגיש ששם הוא מרגיש הכי בנוח) ועם הרכב של סבא פנחס נסענו לירושלים.

במקום להטלטל באוטובוסים נהננו מנסיעת לילה שקטה על כביש הבקעה, ברכב חרישי הגולש על הכביש ושני ילדים ישנים מאחור.. תענוג! תודה לסבא פנחס וסבתא שבע על הרעיון והביצוע!!

הגענו לירושלים אל הדודים המגניבים מנחלאות עדנה וקישקה. למחרת ביקרנו בשוק וקנינו קצת דברים ששווה לסחוב כל הדרך חזרה באוטובוס לקצרין :-) אחר הצהריים התפצלנו ואני נסעתי עם אבי וורדה להר הצופים לטקס קבלת התואר.

האמת שלא היתה לי כוונה להגיע ועוד מצפון הגולן אל הטקס עצמו.. עד שאבא שלי ביקש ואמר שהטקס מאד חשוב לו והוא מחכה לו כבר שנים.. שמחתי על "הבילוי" המשותף. היה משעמם וארוך אבל גם מעורר הרבה מחשבות.. 

שותים מיץ במחנה יהודה

אב גאה

למחרת נסענו לגבעת יערים לביקור ובילוי עם חברים. אין מה לומר, מעולם לא פגשנו חבורת אנשים נהדרת ואהובה כמו החברים שלנו בגבעת יערים. התאחרנו אצל ליאת וג'וש המקסימים ולמחרת חזרנו באוטובוסים לקצרין. היה כיך ומרגש לפגוש את האוטו בית. נסענו להתרענן קצת בסלוקיה. כיף לשוב אל הגולן, ממש תחושה ששבנו הביתה.

בחזרה לגולן, מתרעננים בסלוקייה

אחרי טבילה מרעננת המשכנו לאניעם לחוות עידנים. חוות אקולוגית מעניינת ונעימה. כאן אנחנו מתנדבים כבר כמה ימים. המשך בפוסט הבא!

עוד תמונות