אל חוות עידנים הגענו במקרה, בעקבות סיפור ששמענו באחד המעיינות בגולן.
חוות עידנים ממוקמת בפאתי מושב אניעם, כפר אמנים לא רחוק מקצרין.
כששבנו לגולן (אחרי קפיצה למרכז) הגענו לביקור. פגשנו את סופי בעלת החווה וחזון הפרמקלצ'ר , ראינו הרבה פוטנציאל ולא מעט עזובה והחלטנו להשאר להתנדבות. התאימה לנו הפוגה מהנדודים והמעברים האינטנסיבים בחודשים האחרונים והמקום היה מעניין מאד עבורינו.
האוטו בית לא יכל להכנס איתנו אל מתחם החווה אלא נותר בחניה. האמת שגם ממנו חשנו צורך בהפוגה ועברנו להתגורר באחד החדרים הפנויים במתחם.
המתחם בנוי על בסיס סככה ששימשה בעבר כדיר וחלקה הוסב למבנה מגורים מבודד בבוץ, קרטונים ועוד. חלקו מחולק לחדרי מגורים, סלון גדול ומטבח מאובזר. הסככה הפתוחה משמשת למחסן וסדנת עבודה.
מסביב גינת הפתעות גדולה, המון צמחי תבלין, עצי פרי, סככות, אמצעי הדגמה למלאכות עתיקות ובניה באדמה.
לא מעט פרויקטים שנזנחו... המון השקעה וגם לא מעט בלאגן.
את הימים הראשונים בילינו בנקיון וסידור המקום מבפנים ומבחוץ.
אחרי מהפכה במטבח ובסלון וניקוי רציני של החדר שלנו, החלל הפך נעים ובייתי עבורינו.
מתחילים בנטיעות
הרקדנית בסלון הגדול
מבט מרחוק
חלק מהמטבח
אחרי שסידרנו לנו סביבת מגורים נעימה, התחלנו לעבוד בגינה. ניקושים וגיזומים, טיפוח פינות זנוחות ופרויקטים חדשים. אמוץ בנה גדר סביב שטח שסופי ייעדה כגינת ירק. כוונתה היתה להתשמש בזוג התרנגולות כchicken tractor ולפתוח בכל פעם חלק אחר בגינה עבור התרגנולות.
אמוץ מקים גדר מסביב לגינה העתידית
אמרי ו"משה" (שאמוץ גילף)
נהננו מחברתה של סופי, ששהתה בחווה לרוב אחר הצהריים ולעיתים גם בבקרים. בזמן ששהינו יחד הרעיפה עלינו מחכמתה,נסיונה והשקפת עולמה המעניינת. את שאר דיירי המתחם פגשנו לעיתים נדירות .
ימי העבודה היו חמים ולעיתים מתישים אך הצלחנו גם לצאת לפעמים אחר הצהריים לאחד ממקווי המים מסביב.
בפאתי אניעם יש נביעה שטופחה על ידי נערי היישוב וכיום היא פינת חמד נעימה עם בריכונת לשכשך בה.
במורד נחל עיט, בהמשך למפל יש בריכת משושים מדהימה עם מים קרירים שיוצאים ממפל הבזלת. הירידה למטה תלולה והעליה מפרכת אבל שווה כל רגע!
ב"בריכת המשושים" בהמשכו של מפל עיט
שילוב קסום של מים ובזלת
עולים חזרה לאניעם
בוקר טוב
סופי בעלת החווה למדה אצל טליה שניידר כוהנת הפרמקלצ'ר. והיא מיישמת את תורתה הלכה למעשה בצורה שמרנית למדי. האמת שבאופן כל כך שמרני טרם נתקלנו ולעיתים חשנו כי הוא מהווה מכשלה ולא מאפשר התקדמות. אנחנו אנשים של פשרות וכשצריך גם קיצורי דרך... בחלק מהמקרים היה מרתק לשמוע את דעתה של סופי ובחלקם האחר מעורר השתאות או ביקורת.
למדנו לא מעט על האיזון העדין בין עשייה לשימור. סופי יותר בעניין של שימור (גם של סביבתה הקרובה ולא פחות מכך של מלאכות עתיקות רבות). ואנחנו באנרגיה של עשייה. ברוב המקרים היה זה שילוב מצויין.
למדנו להקשיב לסובב, לצומח ולחי. לא מעט פעמים סופי עצרה עבודה באמרה שהיא עוד צריכה לחשוב על זה, להקשיב ולהבין. מדוע העץ אינו מניב פרי, מדוע מופיע כבר נחש צפע שני לביקור בחצר ומה אומרות לנו הצרעות...
נחש צפע שניסה לחדור לול לתרנגולות ונלכד
בעלה של סופי הרג אותו והשאירו שם
עלמא שבה לזירת האירוע שוב ושוב סקרנית ומשתהה
לפעמים אמרה שהיא הולכת להרוג את הנחש ולפעמים שאלה למה הוא מת...
ובאשר להפוגה מהחום הכבד- בילנו לא מעט בבריכה באניעם. הברכה ממוקמת על הכבש לקצרין, ממש ליד צומת אניעם.
בבריכה באניעם חגגנו לפני כמה שנים את ראש השנה עם חברים ואהובים שלנו ליאת וגו'ש. כשאליה ועלמא היו קטנטנות.
חזרנו למקום בשמחה פעם אחר פעם ובכל פעם מצאנו אותו מעט שונה ולרוב לא הומה.
הבריכה מדהימה וגדולה, בתוכה עצי אקליפטוס, ממנה יוצא פלג מים משכשך- נפלא לקטנטנים..
הבריכה באניעם
טרמפ על אבא
ליד הפלג המפכה
חומוס ביתי וחלה ביתית לארוחת שבת בצהריים
ומה עלמא ואמרי עשו בחווה?
בישלו והכינו מטעמים במטבח המאולתר שהכנו בחוץ. (שני ספסלים והמון כלים שונים ומשונים שהוצאתי מהמטבח כשמיינו וסידרנו אותו.. )
שיחקו המון זמן בגיגיות עם מים, עם בוץ, עם סבון, שוב מים, שוב בוץ, קצת צבעים, שוב סבון וכו... :-)
עזרו לנו לעבוד בגינה, בבניה בבוץ, בבציר ענבי הגינה, שיחקו במשחקים שלנו מהאוטו בית (לפעמים אותו משחק במיקום שונה הוא אוצר) וקראו המון ספרים. גם השתעממו, נמסו מחום בצהרי היום מי בשינה ומי בצפיה בסרטונים כשאמא או אבא לידו מתעלפים, עזרו לנו להכין ארוחות ומטעמים (עוד בפוסט אוכל הקרוב) ויחד איתנו חיפשו חברת ילדים אחר הצהריים..
משחקים במטבח המאולתר
עלמא יוצאת לסיור בשכונה מצויידת בתיק, כובע ובגד גוף ורוד :-)
בוצרת הענבים
כמה מהמשפחות אפילו החלו את דרכן כמתנדבים או דיירים בחוות עידנים.
פיל בכפר האומנים
היה נעים להפגש ולשחק בגן שיצרו חברי הקהילה (שהוא לא הגן הראשי במרכז היישוב אליו הגענו בהתחלה)..
בבריכה באניעם פגשנו בהמשך עוד חברים והוזמנו לסעודות ומפגשים...
מסלול היוגה לילדים, בנוי מצמיגים מכוסים בטון מצויירים בידיו המוכשרות של רועי שנער
באחד מימי שישי נסענו לטבריה, באוטובוס מקצרין, לפגוש את אבא שלי ואשתו וזוג חבריהם.
היה זה יום חמסיני במיוחד, והאוטובוס נסע במסלול ארוך במיוחד לכבודינו.
טבריה ביום שישי בצהריים
נהננו לאכול דגים מעולים במסעדה ליד המזח וללקק גלידה וחזרנו מותשים לחווה. בדרך כמובן עצרנו להתרענן בבריכה באניעם והפעם לא היינו לבד. היו שם גדוד "פיות" עם זיפים ושערות ברגליים, שדיברו אחד אל השני בלשון נקבה ולהחליפו כל כמה דקות את השמלות שהתקשטו בהן. כותרת המשפגש היתה "קבלי עצמך באינסוף השתקפויותייך"
אנחנו מאד נהננו מהמחזה והילדים זרמו בטבעיות. האוירה היתה נינוחה, מלאת שמחה וקבלה עצמית.. למחרת חזרנו עם כמה שמלות ששמחתי להעביר לארגז התחפושות הענקי ממנו נהנו כל כך להתחפש. בדרך לבריכה עצרו אותי כמה אנשים ו"הזהירו" אותנו מפני המחזה של גברים בשמלות. "תודה" אמרתי בחיוך, "אני שמחה שהם עוד כאן, הבאתי להם עוד שמלות..."
מפגש ושיחת מבוגרים, משחק וכיף לילדים..
בונים בבוץ עם קהילת מיצר
המרחב הגדול במתחם המגורים ששימש בעיקר אותנו היה מאד משמעותי עבורינו. זכינו לבית הכי גדול שהיה לנו אי פעם.
מטבח מאובזר בו אפינו ובישלנו בהנאה. סלון גדול בו בילינו זמן נעים ובייתי, רקדנו המון (עלמא), צפינו בתחילת משחקי המונדיאל (אמוץ) תפרנו במכונת התפירה וכתבנו עדכונים בבלוג (אסנת) קפצנו על הספות ורדפנו אחרי כלבים וחתולים (אמרי).
גדר הלול כמעט מוכנה
כדי למנוע חדירת נחשים נוספים אל לול התרנגולות הוחלט לצפות את הלול בשכבת בוץ.
פרויקט משפחתי
סופי ודניאל שהגיע לקראת סיום התקופה שלנו בחוות עידנים
אחרי שבועיים, אנחנו מוכנים לצאת שוב לדרך, להפרד מהגולן ולהמשיך אל הגליל. אמוץ מצא אפשרות עבודה באזור עין זייתים ולשם כיוונו את פעמינו.
ארוחת צהריים יום לפני היציאה בחוות עידנים
ארוזים ונרגשים יצאנו מחוות עידנים אל עין עלמיין, לפיקניק צהריים ואולי גם עצירת לילה בחווה הסמוכה בה עובד צביקה, בן דוד שני של אמוץ, ומשם תכננו לעבור את הירדן אל הגליל העליון.
הגענו לחניית אחת בריכות הקצינים הגדולות בגולן, עין עלמין, לשמחתינו לא ראינו אף רכב בחניה, אופטימיים ומתים להפוגה מהחום צעדנו עם פיקניקינו וטפינו אל החורשה המוצלת. כבר מרחוק הבנו שלבד לא נהיה שם היום, ומקרוב הבנו שלפחות 3 אוטובוסים היו כאן והורידו אינסוף נערים חרדים שובבים וצוהלים. שעשו על האש ועסקו בשיפוץ חלק מהמעיין.
האינסטינקט הראשוני היה לעשות אחורה פנה אך הילדים היו עייפים ורעבים, היה חם מכדי לחשוב על טיפוס חזרה לאוטו בית וליסוע למקום אחר. החלטנו למצוא פינה שקטה יחסית, לאכול, מי מאיתנו שירצה לשכשך ולטבול ואז נחשוב לאן נזוז... צביקה לא ענה לנו מהבוקר...וכבר חשבנו להמשיך לגליל העליון.
הישועה הגיעה בדמות ג'יפ שעצר ממש לידינו ממנו יצא ראשו הכתום והשמח של צביקה!
מסתבר שהסלולרי שלו שבק חיים והוא לא ידע איך ליצור איתנו קשר. כשראה מרחוק את האוטו בית חונה בדרך למעיין הגיע לפגוש אותנו ולאור המצב גם להושיע אותנו למקום שקט ונעים יותר.
לא יאמן איך אפשר לעבור תוך כמה דקות מסיטואציה לא נעימה בעליל לגן עדן!
הגענו עם צביקה אל האוטובית ומשם המשכנו אחריו אל תוך החווה. שם השכבנו את אמרי לישון בצל וכובדנו בקפה. עומר בעל החווה אהב מאד את האוטובית והפליג בסיפורי נדודיו בקראוון באפריקה. מאוחר יותר קפצנו למאגר הסמוך עם ילדי המשפחה, עלמא ואמרי שמחו על חברת הילדים, המצופים והפינוקים. זוהר אשתו של עומר הגיעה מאוחר יותר עם מגש גבינות מעשה ידיה ובקבוק יין לבן ומשם המשכנו לפויקה משובח וערב מהנה ומשעשע בחברת שאר עובדי החווה.
בלילה חנינו ליד המתבן ולמחרת המשכנו לעבר הגליל, מצויידים בנתח גבינה משובח ורעננים מטבילת בוקר במאגר הנפלא
אחת מהחוויות הטובות במסע ללא ספק.
לשאר התמונות