עין פית, מסע בתוך מסע..

הגענו לעין פית בשעת לילה מאוחרת אחרי יום ארוך...
התמקמנו בחושך, בסמוך לחניה, תחת סכך קני הסוף. העברנו את הילדים הישנים לאוהל וצנחנו לשינה עמוקה.
למחרת התחלנו לקלוט לאיזה מקום הגענו...
עין פית (עין פיט) הוא כפר סורי הרוס, במרכזו מעין הנקרא גם הוא עין פית. מהמעין זורם פלג מים מפכפך דרך חורשת עצי צפצפה, דולב, תות ותאנה. בינות בוסתנים וטרסות חרבות...לאורכו של הפלג בריכות ומפלים, ולא מעט פינות מוצלות לפרוס בהן מחצלת ואוהל..
מקום אינסופי, מקום מעורר יראה והשראה, שמחה על היופי של הטבע ועצב על הרס האדם. בתי הכפר הרוסים וחרבים. ניכר כי הכפר שגשג ופרח לפני שנכבש ב67' והוחרב כמעט לגמרי במסגרת אימונים של הצבא. מעט מן העצים בבוסתנים מניב עדיין  פירות וניתן רק לדמיין את המקום הקסום הזה שוקק חיים וטבע..
בתוך עין פית עברנו מסע אחר, מסע שהיה המשך ישיר לכל מה שעברנו עד כה,
ובכן, "הזולה" הראשונה שלנו היתה "זולת קני הסוף", הגענו עייפים ממעברים ומאד התאים לנו לחנות בסמוך לאוטו בית, לא לסחוב הרבה, לבשל במטבח האוטו בית, להביא כל פעם מה שצריך אל הצלייה שאמוץ פרס ליד קני הסוף..

חסרונותיה של זולת קני הסוף היו: השהיה על הדרך, קרוב לאבק החניה והמולת המבקרים. ובעיקר הסוסים שהגיעו כל בוקר לשתות ממימי הבריכות אשר תחת הסוף, שמענו שהרסו לקודמינו אוהלים וציוד.
אמוץ הקים גדר מבמבוקים שמנעה מהם חלקית את הגישה אלינו ואפשרה להם גישה לאחת מהבריכות שהיו רגילים לשתות ממנה, ובכל זאת לא השארנו את הציוד ללא השגחה..
אחרי יומיים התפנתה זולה מתחתינו, "זולת התאנה". הפעם כבר התרחקנו מהאוטו בית, עברנו את גדר הבקר שמנעה מהסוסים גישה למטה. התחלנו לבשל על מדורה וארזנו את כל מה שנזדקק לו בתיק.. התאנה עטפה אותנו כרחם, מוצל שקט ופרטי. הצלחנו לשקוע מעט יותר, לנוח ולהתאושש.

גם לבובה יש ערסל

                                           
הגענו לעין פית עם שני ג'ריקנים ואספקה טריה לשלושה-ארבעה ימים. ("יבשים"- קטניות ודגנים, יש לנו תמיד לתקופה ארוכה יותר) לא חשבנו שנשאר זמן רב והחלטנו שנמשיך הלאה כשהאספקה תדלדל..
אך עין פית זימן לנו שפע אוכל ומים שאפשרו לנו להשאר- כל מי שעזב זולה סביבנו הוריש לנו מים, פירות וירקות.. שכנים מזולה אחת מילאו לנו מים כשנסעו לקניות ואף פינקו בכנפה משובחת... לא היה חסר דבר.

בבקרים אמוץ ואני, לסרוגין, היינו מתחילים את היום בטבילה במעין, בזמן שהשני מאיתנו מטייל עם הילדים בין פינות הקסם והזולות. לרוב אחרי הטבילה במים הקפואים אמוץ המשיך בטיול רגלי ארוך בכפר ואני בתרגול יוגה .

אחר הצהריים היינו כולנו יוצאים ממחבואינו מתחת לעצים לטיול משפחתי ותרים את נפלאות עין פית.. הריסות הכפר, מעציבות וקסומות, רומזות על החיים שהיו כאן פעם.

מצאנו אינסוף שבילים והרפתקאות. אוצרות וסיפורים. חזרנו לארוחת ערב המתבשלת על מדורה (בשלב כלשהו השכלנו להתקין את הארוחה לפני צאתנו לטיול וחזרנו ישר לסיר מהביל ומשביע), אמבטיה ממימי המפל שחוממו על מדורה, סיפור ולמיטה...

מהר מאד יצרנו תחושה של בית ושגרה, אחרי תקופת נדודים ארוכה..

הצלמת עלמא- אבא ואמא בגן העדן :-)

\

אמבטיה לכבוד שבת תחת התאנה

בדרך לטיול שקיעה

אחד המקומות האהובים עלינו (ועל רבים) הוא המרפסת של "הראיס", ראש הכפר. המרפסת בקומה השניה של בית מפואר והרוס ברובו הייתה המקום בו ראינו לרוב את השקיעה, שרנו שירים, סיפרנו סיפורים וחלמנו חלומות..

                                    

                                                         מהמרפסת של הראיס
                             

הכרנו הרבה אנשים מקסימים שחנו בזולות סביבנו. רוב מי שהגיע לעין פית היו אנשים אוהבי טבע ואדם נעימים ומעניינים מאד..עם חלקם נהננו להפגש ולטייל, לאכול ארוחות משותפות ולחלוק הגיגים, מחשבות, סיפורים ותובנות..

מבקרים חברים בזולה שכנה

בשלב כלשהו חנו בזולה מתחתינו שלוש משפחות עם שש בנות בגילאי 5-2... ממש זולת נסיכות, האמהות שלהן הגיעו ערוכות עם שלל אביזרי יצירה וקישוט. עלמא שמחה לבקר אותן, לשחק איתן ולהיות קצת בעולם משלה. וכמובן לארח אותן בזולה שלנו ולהראות להן את כל הדברים שלה...

                                               

עם רות חברה מהזולה למטה

הילדים החלו להכיר את השבילים שצעדנו בהם יום יום, לדעת היכן לרדת או לטפס, להיכן פנינו ואלו דברים נראה בדרך.

                                              
                                                                        מתוקים שלי

    

אחרי שבוע בעין פית וארבעה ימים תחת התאנה, התפנתה הזולה השווה עבורנו- "זולת המפלים".

פינת זן קסומה, מפלים ובריכות, הצמרות גבוהות מעל והמקום הרמוני ונעים ובעיקר שופע וזורם.

(כשהיינו בתאנה לא היו לידינו מים זורמים ונאלצנו להביאם בדליים מהבריכות שמתחת).

לפנינו ישבו בה חבורת אנשים מקסימה מהרדוף ועסקו בגילוף רוב שעות היום. הצטרפנו אליהם מידי פעם לגילוף ומפגש, וכשעזבו ירשנו את מקומם בשמחה.

                                       

                                                                     הזולה החדשה שלנו

                                               

אמוץ ניגש במרץ להכין לנו מדפים מהבמבוקים שגדלו סביב, הילדים עזרו לו בשמחה וצהלה, והבית החדש שלנו התחיל רוקם עור וגידים..

                                   

פרויקט מדפי הבמבוק יוצא לדרך

                                        

מצטרפים לבניה בבמבוקים

במפל הבית

 

והתוצאה הכמעט סופית

ב"זולת המפלים" בילינו שבועיים, היא היתה לנו כבית, מקום בו חווינו הרבה יצירה והשראה, שמחה ונחת.

                                       

                                                                   שעת סיפור על הספה

                                       

וזמן נחת על הערסל

          

טיול אחר צהריים

בטיולינו הרבים אספנו המון המון זבל והמון המון בקבוקים למחזור. שקים על גבי שקים שהבאנו אחרי שיצאנו מעין פית ל"אל"ה" תאגיד המחזור בקרית שמונה. עשירים לא יצאנו אבל שמחים בחלקינו בהחלט.

                                                  

האוצר- דמעה של שמש...

  

והרבה קסם באויר

כאן, על אבן הבזלת, נבנה מחר טאבון

אמוץ טוען שאבן הבזלת ששכבה בסמוך למעל המדורה פשוט חיכתה לטאבון שיבנה עליה.

האדמה מסביב, העשבים היבשים והמים מהמפל שימשו להכנת תערובת בוץ נהדרת. תענוג לשחק וליצור. והנה מתהווה לו טאבון למופת (שהפיק פיתות נהדרות שלא יבישו אף מאפיה :-))

מבצבצים יחד, הטאבון בעשיה

                              

לכבוד יום הולדתי החלטנו ליסוע לנמרוד ולאכול ב"קדרת המכשפה והחלבן" נערכנו בהתאם לנסיעה המורכבת (הרבה מאד עליות) ולמרות שהוצאנו את הציוד הכבד ומילאנו מים בשפע, האוטו בית התחמם במהלך הנסיעה. עצרנו בדרך וזכינו לשלל בקבוקי מים מכל המכוניות שעברו אותנו. בהחלט מחמם את הלב (ומצנן את הרדיאטור) הגענו בסופו של דבר מעט באחור ועם הרבה ציפיות (עלמא לא הפסיקה לשאול על המכשפה במשך שבוע). לצערי לא אוכל להמליץ על המנות שאכלנו והחוויה היתה מעט מאכזבת.  

חוגגים יום הולדת בקדרת המכשפה והחלבן

                              

"סופר גירל" במטבח

ארוחת צהריים עם דודה עדנה

הטאבון בפעולה!

                                         

       

שעת יצירה

הטאבון זוכה לעיטורים מאפר המדורה ומתחיל להראות אבוריגני :-)

                                                                  אמוץ גילף לאמרי גרזן ומשור 

מבלים עם השכנים מהזולה למטה

                                    

                                                 
                                                                     ציידים-לקטים קטנים

\

                                                                    אבולעפיה מאחורייך

בפלג שעבר דרך הזולה שלנו היו סרטנים מאד פוטוגנים ואף חברותיים למדי (לדעתינו) שבכל בוקר הציצו מחוריהם ועלמא ואמרי הזדרזו לומר להם בוקר טוב..                                                                                           

                                                    ויקטור הסרטן איתו פיתחנו יחסי שכנות

אחיותי המקסימות ובני זוגן הגיעו לבקר אותנו ולחגוג איתנו את יום הולדתי.היה סוף שבוע מאד מורכב אך בכל זאת שמחנו לבלות יחד ולחלוק את המקום הקסום הזה עם האהובים עלינו.

סוף שבוע אחר כך הגיעו אריאלה וכפיר ושני הכלבים לסוף שבוע מופלא ורגוע..

                                               

אריאלה וכפיר המופלאים שבילו איתנו סופש נהדר

עוד טיזר לפוסט אוכל :-)

האוטו בית בחניה (שבמהלך אוגוסט היתה מלאה למדי)

כולנו עברנו תהליך מרתק בעין פית, כל אחד בדרכו וכולנו יחד. היתה תחושה שאנחנו מסתגלים למקום, לאט, בהתחלה היו לא מעט אנשים מעניינים סביבינו. אחרי ה1 בספטמבר המקום התרוקן והטבע חלחל לכל פינה. ואנחנו התחברנו אליו יותר ויותר, לפסוע יחפים, לרחוץ במפל, לבשל על המדורה (אפילו קפה של בוקר, בנחת), לנצל את אור היום ולשכב לישון מוקדם, להנות מכל האוצרות מסביב, ממש into the wild..

היה לנו לא פשוט לעזוב, הסתיו הגיע והרגיש שזה הזמן. היו עוד עניינים בעולם שבחוץ שהאיצו בנו לצאת מהבועה...

עלמא מתקשה לעזוב, מתרפקת עוד קצת..

תמונה משפחתית לכבוד הנסיעה

שלום למעיין...ותודה!

לתמונות נוספות