שמחים ונרגשים הגענו לחווה באזור עין זייתים. אמוץ כבר תקופה מחפש עבודה אפשרית ומהנה במסע, מצא מודעת דרושים מעניינת ודיבר עם בעלי החווה. הגענו עם תקוות גדולות שנמצא מקום נעים ונרצה לשהות תקופה..
לדאבונינו כבר בכניסה, הבנו שהגענו למקום מאד שונה ממה שדמיינו. שביל העפר התלול והמשובש לא אפשר כניסה עם האוטו בית לשטח החווה. הותרנו אותו בחניה וצעדנו מעלה.
פגשנו את בעלי החווה במתחם מוזר מאד, נטול צל ומאד לא מזמין. במהלך השעות שבילינו אחר כך במקום המוזר הזה ניסינו למצוא את עצמינו במרחב לא ברור ולא נעים. סיירנו עם בעלי החווה בשטח, ראינו המון פוטנציאל..אנחנו אוהבים פוטנציאלים, אבל זה היה מעט שונה. משהו בלתי ממומש מן השורש.. בעלי החווה גרו שם עם ילדיהם זמן ארוך ועדיין המקום לא נראה כלל דומה לבית. היו בו בעיקר "מצבות" למיזמים בלתי אפשריים ובלתי מזמינים. לי היתה תחושה של תקיעות. לאמוץ היה רצון גדול לעבוד, עוד יותר מכך רצון לראות מה אפשר לעשות כאן.
אכלנו את סעודת הצהריים שלנו ונסינו להשכיב את אמרי לישון ובכל הזמן הזה הילדים המתוקים שלנו שתמיד כל כך זורמים ושמחים להגיע למקומות חדשים היו לא רגועים.. בשלב כלשהוא הבנו ששם לא נוכל להשאר. היה עוד רצון מצד אמוץ למצוא מקום אחר עבורינו לחנות בו ושהוא יוכל להגיע לעבוד בחווה עצמה. בעלי המקום שניסו למצוא איתנו פתרון הזמינו אותנו להעביר את הלילה בחצר ביתם, הזמנה שנראתה סבירה לכל הדעות. נסענו אחריהם אל ביתם במושב הסמוך. קבלת הפנים שקיבלנו מאחד מילדיהם שחיכו בבית היתה מאד קשה- הוא צרח עלינו שנלך. שלא נהיה בבית שלו ובעיקר שהילדים שלנו לא יגעו בשום דבר בפנים או בחוץ.
ההורים התנצלו וטענו שהוא על הספקטרום האוטיסטי, שהיו צריכים להכין אותו מראש.. לדעתי הוא פשוט ביטא את מה שכולנו הרגשנו- שאנחנו לא צריכים להשאר שם. ההורים ניסו לתקן ולשנות את האוירה והזמינו אותנו לארוחת ערב, סרבנו בנימוס, הרגשנו שאנחנו צריכים לפחות לכבד את תחושותיו של הילד הזה גם אם אינן מוצדקות. אכלנו את מזונינו ליד האוטו בית, מול נוף עוצר נשימה. הסתדרנו עם הברז בחוץ ונמנענו להכנס לבית המשפחה. השעה כבר היתה מאוחרת, לא ראינו הרבה ברירה לחניה אחרת. ידענו שנעביר שם את הלילה ובבוקר נעזוב. אחרי שהילדים נרדמו יזמנו שיחה עם בעלי המקום שלקחו די קשה את העובדה שלא נעבוד איתם אלא נמשיך הלאה. הם בנו הרבה תקוות במפגש איתנו ועם אמוץ במיוחד ומאד נעלבו כשאמרנו בנימוס שהמקום לא מתאים לנו.
חוויה בהחלט שונה ברצף הזורם, חשובה לא פחות מכל החוויות הנעימות וההרמוניות.
אני חשה שלא סתם יצאנו מסנכרון, הפעם לעומת זמנים אחרים הבנו והרגשנו מהר מאד שאנחנו לא במקום הנכון והמשכנו הלאה לשמחתינו למקומות יפים, מאזנים וטובים.
באותו ערב עשינו כמה ברורים וטלפונים ומצאנו אפשרות למקום בקדיתא הסמוכה. דרור הזמין אותנו להתארח בחצר שלהם ולראות אולי יתאים לנו להמשיך לבנות בקתה בחצר.. נשמע כמו משהו שאפשר להתחיל ממנו.
הגענו למחרת בבוקר לקדיתא אחרי נסיעה יפה וקצרה.
קדיתא הוא אחד מיישובי ה"בלאדי" הספורים שקיימים בארץ. בדומה לשחרות ועזוז, אין לכל הבתים חיבור לרשת החשמל, או כבישים סלולים. המקום הוא פסיפס של אנשים, דרכי חיים שונות ומבנים מעניינים. לאחרונה יש נסיון להפוך את המקום לרשמי וחוקי, עד עתה רק חלק מאד קטן מההתישבות היא חוקית. בקדיתא גרים אנשים שונים ששיכים לזרמים או קהילות שונות..גם היפים וגם עבריינים חוזרים בתשובה..מכשפות ושמאנים, הרבה רוח, הרבה אמונה, אהבה לאדמה ועוד..
הגענו למציאות אחרת, הקצב של המקום, האויר, המרקם של הדברים, הכל הרבה יותר נוכח, גולמי, שקט, מאפשר.
פתאום הבנתי איפה היינו אתמול וכמה טוב שיצאנו. וכמה מתוקן העולם הזה- ממקום ממש לא הרמוני הגענו למקום מאד אוהב ומלטף, מזמין ומעורר רוגע.
ישבנו ודיברנו עם דרור, שסיפר לנו על קדיתא, ההסטוריה וההוויה שנרקמת שם עכשיו, על הקהילה הקטנה שלהם, על החיים ועוד.. היה נעים וטוב להפגש.
עלמא התחברה מיד לאריאל, ילד מתוק עם עיניים חכמות. נראה שהם פשוט הגיעו מאותו כוכב לכת. היה בניהם חיבור מופלא. כבר ראיתי את עלמא מתחברת להמון ילדים. אבל זה היה שונה.
פגשנו את טיטלי (פרפר), אמא של אריאל- פיה קסומה ועצמתית וביתה הקטננה אנאיה. ישבתי איתה ביורט המהמם לשיחת נשים ספונטנית ועמוקה, החזקתי את המלאכית הקטנה שלה ופשוט נרגעתי לתוך ההוויה הפשוטה, הטובה והקסומה הזאת.
כל המקום הילך עלינו קסמים. נשאבנו ליום רגוע, מאפשר, מעורר השראה, דיברנו עם אנשים, שיתפנו מחשבות, חלומות, אכלנו אוכל טבעוני ובריא, נשמנו עמוק....הילדים התרוצצו ערומים ויחפים, שמחים ורגועים.
אריאל עלמא ואמרי בסיור בגינה
מה אפשר עוד להכניס לשיקוי הקסמים שהם רוקחים...
היה לנו יום עמוס וגדוש ובסופו פתחנו אוהל ליד הבקתה. אמוץ מחובר עדין לרעיון הבקתה שמח לישון בתוכה ולחלום השראה, אני זקוקה ליותר בשביל להרגיש בבית ובנוח (למשל לטאטא ולנקות, להתקין חלונות בתוך קירות סגורים וכו...)
שמחתי לישון באוהל עם הילדים..
למחרת יצאנו לחפץ חיים באוטובוס ורכבת, לפגוש את האחיין הטרי, בן רביעי למירב ויניב. לחגוג ולהפגש עם כל המשפחה.
נוסעים באוטובוס ורכבת- עד חפץ חיים!
אחרי חפץ חיים עברנו במעגן מכאל, היו לנו מבדקים כחלק מתהליך הקליטה למיצר. השארנו את הילדים אצל סבא וסבתא ו"בילינו" יום מפוקפק בשאלוני אישיות ומבדקים מתישים...
יש לי הרבה מה לכתוב על זה, אני לא שלמה עם ההשתתפות שלנו בכזה סוג של מבדק מסנן... אבל נשמור לפעם אחרת...
שבנו לקדיתא, לשקט של הגליל.
הגענו אחר צהריים והצטרפנו בשמחה לחפירות של צינור ההשקיה שמוביל מים מהבאר במרכז היישוב אל בוסתן סמוך.
הדמויות שפגשנו היו צבעוניות ומעניינות, העבודה בצותא, הבאר ששופצה זה מכבר, חברת הילדים השמחה, כל זה מילא אותנו מחדש בנעימות ושלווה..
איש קטן וחרוץ
הילדים מצטרפים להנחת הצינור ומחזקים את היתדות עם פטיש קטן
באותו ערב התקיים מעגל שירה בחצר, שמחנו להצטרף לניגונים ולשירים. את המעגל הנחה אוריה צור בעלה של טיטלי. עוד דמות מרשימה ומעוררת השראה. בפעם הראשונה שהיינו בחצר הוא הנחה ריטריט באשרם במדבר. עם אוריה היו לנו שיחות על שפע, הוא סיפר שהוא החליט לאחרונה שהוא לא מתפשר על דרך הפרנסה והוא החליט לעסוק רק במה שהוא אוהב וממלא אותו. כמה אנשים לדעתכם חיים רק מה שהם אוהבים? השיחה הזאת היתה מדויקת בתזמון ובמקום שלה, זאת אחת השאלות הגדולות של המסע מבחינתי.. האם אנחנו חושבים בקטן? בהסתפקות במעט? במה שיש סביבינו? האם יש לנו מודעות לשפע שיש בעולם?
מעגל השירה העצים את התחושות החזקות מהיום, הלכנו לישון נרגשים ומלאי מחשבות...
סמל לארבעת האלמנטים, נבנה במהלך ריטריט שהיה בחצר לאחרונה
לגבי הבקתה- אמוץ הסכים איתי בעניין תיעול האנרגיות שלנו, החלטנו שלא נשקיע אנרגיות בהתמקמות במרחב אחר כרגע... (וכולנו עברנו לישון באוהל). אני שמחה שדנו בשאלות האלו, עזר לנו להתמקד שוב במה שנכון לנו עכשיו.
היו מחשבות על מיקום אחר בקדיתא אך שום דבר לא נרקם לכדי משהו אפשרי ונוח. טרם החלטנו לאן פנינו.
בקדיתא פגשנו אנשים מעניינים ויפים, היתה בנו סקרנות להכיר עוד ועוד ובמקביל היתה לנו תחושה שהקהילה מעט מפוזרת וכל אחד לעצמו כרגע.
החום והעדר מקווה מים זמין (למעט באר שאינה מתאימה לילדים) הצטרפו לשאר התחושות וגרמו לנו לחשוב שאולי נמצא את מקומינו הלאה..
חיכינו והקשבנו למה שיבוא.
חם בצהריים, אתנחתת גיגיות בחצר בקדיתא
ברז מים בסמוך לאוהל ומקלחת חצר מרעננת עזרו לנו להעביר עוד בוקר חם ורגוע. עלמא ואריאל שיחקו בעולם משלהם, אכלנו ארוחת צהריים משותפת ובריאה עם דרי החצר. הסתבר שכולם מתכננים ליסוע ל"שוקוק" שוק פתוח שמתקיים פעם בחודש בחוקוק.
הפעם ה"שוקוק" חל בערב חמישי בסימן סוף שנה, תערוכות סוף שנה בבית המעין (בית החינוך המופלא שהקימו אנשי הקהילה בחוקוק), הופעה ומעגל שירה מקודשת.. נשמע מדהים! התלבטנו אם ליסוע. מצד אחד חוקוק היה ללא ספק תחנה עתידית בדרך ולהגיע לשוקוק היה מאד מעניין עבורינו. מצד שני אמוץ טען ובצדק שאם נרד דרומה לחוקוק, לא נחזור לקדיתא בקרוב. האם מיצינו את קדיתא? כנראה שלא, אבל תחושה חזקה בתוכי שזה לא הזמן להשאר כאן...
שמחה שהקשבתי לקול הפנימי שאמר לי "חוקוקה". בדרך כלל אננחו ממש מסונכרנים ומספיק מבט אחד ואנחנו יודעים לאן ומה. הפעם אמוץ, אולי תשוש עדיין מחווית עין זייתים, אמר לי שהוא יצא מסנכרון והוא לא מוצא כרגע את הכיוון ושנלך לפי מה שאני מרגישה. למרות החום והפיתוי לישון בצל יחד עם שני הילדים שלנו, התחלנו לארוז את האוהל והאוטו בית לתנועה. וואו זו היתה אחת ההחלטות הטובות של המסע!
שוקוק, חוקוק ועין חבקוק
(או כמו שעלמא אומרת "עין חרקוק")
הגענו לשוקוק, היתה התכנסות יפה על הדשא, אנשים צבעוניים, מוזיקה טובה, דוכנים מאולתרים מכל הסוגים..
החלטנו לאוורר מעט את הפיות ותלינו כמה מהן על ענף. התנסות ראשונה ולא מחייבת שכזאת.
עלמא הלכה עם אריאל וטיטלי לראות את ההצגה "ילד בוץ" של תאטרון פופיק המקומי.
פיות יער מעופפות ב"שוקוק"
היה רגוע ונעים, במרכז הדשא התהוותה ערמה הולכת וגדלה של בגדים וחפצים למסירה. סביבה חגו והתחלפו אנשים שהביאו שקיות ופישפשו במציאות..איזה כיף.
היה מעניין להכיר, לראות, לבהות, להתאוור מהסיפור הקטן שלנו ולהתערב עם סיפורים נוספים.
כמה פיות מצאו בית חדש בשמחה, היה כיף לראות איך אנשים מתחברים כל אחד לפיה מסוימת או פרט אחר..:-)
בהמשך הערב היתה הופעה נהדרת ומעגל שירה מקודשת. נסחפנו אל תוך הלילה... החלטנו שנמצא מקום לישון בהמשך, הבאנו מזרנים ופרסנו מחצלות על הדשא יחד עם עוד הורים, הילדים נרדמו אל תוך המוזיקה הטובה.
כמה חבר'ה שהכרנו מקדיתא סיפרו שהם הולכים לישון במעיין הסמוך, לא הכרנו אבל היה נשמע לנו רעיון טוב לאור העובדה שבקיבוץ עצמו לא מצאנו פינה מוצלת ומתאימה.
ב2 בלילה, ערניים באופן מפתיע עשינו את הדרך למעיין, יש סיכוי שבאור יום אמוץ לא היה מעיז לנהוג אותה עם האוטו בית... הגענו לחורשה סביב המעיין ובחושך שמחנו לראות עוד אוטו בית, תושביו הנחמדים עוד ישבו סביב מדורה וכיבדו אותנו בתה. העברנו את הילדים הישנים אל האוהל שהקמנו תחת העצים. טבלתי במעין בחסות הירח והצטרפתי לאמוץ ולשכנים החדשים לשיחה נוספת על שפע. ללא ספק הנושא החם. אוריאל ומעין מטיילים עם ביתם הקטנה אלהיה, בודקים את אפשרות הקראוון לעומת מגורים קבועים במקום אחד. לי הם הזכירו מעט את הנסיך והנסיכה של באדולינה...
למחרת התעוררנו לתוך המקום היפהפה הזה, ופגשנו עוד אנשים שהגיעו בלילה ממעגל השירה בשוקוק.
הבריכה הגדולה של המעין מרעננת ונפלאה. המעין שופץ בחודשים האחרונים על ידי אנשי קהילת חוקוק. אל הנביעה אפשר לרדת עם חבל ולשהות במערה קסומה. חלק מהאבנים הבנויות בקיר הפנימי מתוארכות מימי בית ראשון... לשבת שם בתוך המים הצלולים ולהתחבר למשהו עמוק וקדום..
בקיצור גן עדן.
אוטובית במעין
עם החברים מהאוטובית השכן
איזו מן שלווה
היום התנהל בשלווה, טבילות בבריכת המעיין ובנביעה לפוגג את החום , מעגלי שירה קטנים מסביב, ילדים ערומים ויחפים, אנשים יפים ורגועים והרבה טוב, סבלנות ושקט.
עלמא ופרח מים
התרסקת צהריים
לקראת כניסת השבת ההתכנסות הפכה למאורגנת יותר. אלעד ומיכל יערי הגיעו מחוקוק עם שולחנות, מגרפות, מחצלות ואוכל לגדוד... את הירקות שחתכנו לפויקה עבורינו ועבור שכנינו העברנו לטובת פויקה ענקי שהתהווה במרכז החורשה. מעגל השירה התרחב סביב מדורה אחת משותפת וההוויה הפכה ליותר מאוחדת ומכונסת.
למחרת בבוקר הצלחנו להכיר את המארגנים אלעד ומיכל, מאושיות חוקוק ומעמודי התווך בבית החינוך שהוקם בחוקוק - "בית המעיין" , אנשי מעשה ורוח. הורים ל6 ילדים קסומים ומופלאים ועוד ועוד...
סוף השבוע המיוחד הזה היה מתנה גדולה עבורינו. ההתנהלות הרגועה והמאד מאפשרת, שפע אוכל טבעוני ומעניין (עוד בילד אפ לפוסט אוכל) ובלאגן מאורגן ונעים, ברקע כל הזמן מוזיקה נפלאה ושירה, חברת ילדים מופלאים, מחוברים לטבע...
עלמא מתחפשת לפיה ורוקדת לצלילי המוזיקה (ברקע שולחן האוכל בהילולה)
לקראת סוף השבת נשארנו לבדינו במעיין, ספגנו את כל האוירה הנפלאה שעוד הדהדה במרחב ושמחנו לזמן שלנו בשקט לעכל את המאורעות והשינויים בימים האחרונים, לטבול לבדינו במעין, לחקור את הסביבה..
מי מוצא את אמוץ?
יצירה בטבע
חרסים מימי בית ראשון (כך הסתבר לנו) שהיו מוטלים בערמה ליד המעין
על הגבעה ממול חפירות ארכאולוגיות שחשפו יישוב מימי בית ראשון
היו לנו כמה ימים שקטים וטובים, רוב הזמן היינו לבדינו, מידי פעם הגיעו אנשים מחוקוק לטבילה, לשיחה, לקפה או ארוחה עלמא ואמרי התחברו לילדים שהגיעו ונהנו מהמפגשים. היה מעניין להכיר את הקהילה המיוחדת של חוקוק לאט לאט..
בתוך כל גן העדן הזה התחלנו לראות שמשהו בפנים של עלמא לא נראה נורמלי.
בהתחלה לא יכלנו לשים את האצבע מה לא בסדר, היא היתה במצב רוח מצוין והתנהגה כרגיל. יום אחר כך תפסנו שהפנים שלה לא סימטריות כי חצי פנים משותקות! התיעצתי עם חברתי עדי סטודנטית לרפואה בסטאז' ששיגרה אותנו ישר לבדיקת רופא ילדים.
התחלנו לקפל את האוטו בית לנסיעה, השארנו את כל הציוד בערמה מסוגרת עם שלט מסביר...דואגים ולחוצים להגיע לתור שקבענו בטבריה, בשלום עם האוטו בית.. למזלינו הטוב, אנשים טובי לב מהקהילה בחוקוק שבילו במעיין נתנו לנו את הרכב שלהם לנסיעה. היינו מאד מופתעים מההצעה, לא הרבה אנשים הציעו לנו את הרכב שלהם כמה דקות אחרי שהכרנו, אך כששקלנו את הסיוכיים שלנו לעלות העלייה את דרך העפר חזרה לחוקוק יחד עם לחץ הזמן ומורכבות המצב שמחנו על ההצעה.. כמו כן הבנו שזאת רוח הקהילה, ושמחנו להיות חלק ארעי ממנה..
הרופאה הרגיעה וחיזקה את השערתינו שמדובר בוירוס שגורם לשיתוק. Bell's palsy.
למחרת לקחתי את עלמא לרופא אף אוזן גרון בטבריה. יצאנו שתינו מהמעיין על אופניים,לכיוו חוקוק (כ20 דקות) עברנו דרך אלעד ומיכל לקחת בוסטר קליל ועמדנו בשער לתפוס טרמפ מחוקוק לטבריה. במכונית הראשונה שעצרה לנו נהגה נעמה המופלאה שהביאה אותנו עד המרפאה ואף החזירה אותנו בתזמון מושלם לחוקוק. נעמה "אימצה" אותנו ועזרה לנו המון. דרכה הכרנו את תאטרון פופיק ואף זכינו לחזות בחזרה נהדרת. הזמינה אותנו לעשות כביסה וסיפרה לנו סיפורים מופלאים על חוקוק.. תודה!
הפנים המתוקות של עלמא חזרו לחייך חיוך סימטרי כמה ימים אחר כך, השלווה שבה לביתנו.
בזכות סיפור הזה זכינו להכיר את הקהילה הנהדרת הזו מעוד הבטים, העזרה הגדולה מאד ריגשה אותנו.
יום אחרי ששב השקט לפינת אלוהים הקטנה שלנו פרצה המלחמה בעזה :-(
אמוץ נקרא לצו 8. גזרה שהצלחנו לדחות במעט לאור מצב המגורים שלנו והעובדה שלא נוכל להשאר בשטח בלעדיו. המפקד שלו הסכים שהוא יקרא לו כשממש צריך...
בימים הנפלאים שבילינו אחר כך במעיין הגענו לחוקוק כמה פעמים על אופנינו. פעמיים בערב למפגש "יצירה מקומית", אוכל הודי ומפגש חברים בדשא המרכזי. נהננו מערב חברתי ושבנו ברגל לאור ירח אל חלקת השקט שלנו במעיין עם ילדים ישנים ושלווים. איזון משולם עבורינו.
במהלך הימים שהיינו במעיין, פתוחים לרעיון העבודה, תלינו על ענף פיות יער ומכרנו לעוברי אורח בשמחה. ואני עזרתי בתשלום ל3 נשים מקסימות בסידור וניקוי ביתן, הראשונה מיכל יערי, שמגדלת 6 ילדים בדירה פצפונת עם חדר שינה אחד...לא יאמן איזה בית קסום ונעים מלא יצירתיות ופתרונות אחסון (איקאה- הם לוקחים אתכם בהליכה...) שמחתי להכיר אישה כל כך מרשימה ורגועה, מעניינת ואמיצה.
השניה, דנה, שילדה את ביתה המתוקה לפני שהספקנו להפגש (בטלפון אמרה לי שהיא חייבת לנקות את הבית לפני הלידה, בפועל הגעתי אליה יומיים אחרי ובזמן שניקיתי היא הניקה ופטפטנו).. השלישית מעוררת ההשראה היא אורנית , מדענית גאולוגית לשעבר, שהקימה מאפייה בחצר ביתה והיא אופה פעמיים בשבוע לחמי שאור מופלאים לקהילה..
בסוף השבוע השני במעיין הגיעו חברים מהבית לבקר אותנו!! רותם בני ואדם, יעל ירון ותום הקטן.
ביקור מהבית כל כך מחזק ומשמח היתה שבת טובה ונעימה.
באותה השבת, היתה לידינו מסיבת רווקות מעט הזויה, מלאת פונפונים ורודים וקיטש., עלמא מאד התעניינה (אני מניחה שבגיל 3 וחצי זה מתאים בול) וביקשה להיות חברה של הכלה. הן כמובן נמסו ממנה וצרפו אותה לחגיגה בשמחה והתלהבות.
המשתתפת הצעירה במסיבת הרווקות
מתכון לילדים נקיים, רגועים וניחוחיים בשטח- מים מהמעיין, מחוממים על מדורה, יחד עם סבון טבעי וריחני..
אפשר להשיב את מי האמבט לטבע באהבה ותודה.
שני הגברברים בסלפי
טבילת בוקר
בריכה קטנה המקשרת בין הנביעה לבריכה הגדולה
טבילה בנביעה
עלמא מטפסת מעלה
כמה נעים אחרי..
החייל הקטן שלי, הכין לעצמו קסדה וחרב... (מאיפה הוא ראה את זה??)
לבסוף הגיע הטלפון שקרא לאמוץ להתייצב בחרמון. אמא שלי הנהדרת התגייסה אף היא והגיעה לאסוף אותי ואת הילדים אל בית משפחתי במעגן מכאל.
את האוטו הבית העלינו בקלות מפתיעה (למרות התחזיות הפסימיות של אמוץ ) לחוקוק וחנינו בפאתי היישוב.
נפרדנו ממקום מדהים וקהילה מופלאה. איחלנו לעצמינו שנשוב.
תודה על התזמון, על החזרה לסנכרון, על שפע המתנות והרעיונות, ההשראה והשמחה.
מי ייתן וישובו ימי שקט שלווה ותמלא אהבה את הארץ כולה.
