Tuesday, February 17, 2015

מחשבות מהבית...

שנה וחודשיים מאז עזבנו את ביתנו בגבעת יערים ויצאנו למסע נדודים, הגענו לבית הקבע החדש שלנו- קראוון במיצר שהולך להיות הבית שלנו בשנים הקרובות.
אמוץ ונחום (האח המקסים שלי) הובילו ברכב מהקיבוץ את שארית מטלטלינו, בגדינו וחפצינו. הילדים ואני עלינו בעקבותיהם בקנגו- שלמה הנאמן שלנו.
הגענו ביום גשום, לפאתי שכונת הקראוונים מלאת הבוץ. התקבלנו בברכה על ידי שני שכנים שמיהרו לעזור בפריקה ושכן שלישי שהכין קפה לכולם. הגשם והבוץ אתגרו את הובלת החפצים. היינו מבולבלים, נרגשים, מופתעים לטוב ולרע. ועדת קליטה לא התכוננה לקראתינו והיו כמה עניינים שלא טופלו. סיימנו לפרוק , לשתות קפה ולהתאושש מהדרך.
נחום חזר לקיבוץ והקפיץ את אמוץ לרמות שם המתין לנו בסבלנות האוטו בית. אני נותרתי עם שני ילדים קטנים ועייפים בדירה ריקה... היה ערב מאתגר, בסופו מרבץ שינה ממזרונים ומשפחה אחת תשושה.
למחרת התחלנו להקים לנו בית..
אי אז בסוף הקיץ הקודם, כשיצאנו למסע, פיזרנו, חילקנו או מכרנו את רוב רהיטינו וחפצינו. היה זה מזכך ומרענן. ועכשיו אנחנו צריכים להתחיל מחדש..
עוד בקיבוץ נחום אסף לנו ארגזי עץ ואמוץ פרק אותם לחומר גלם משובח.
וכך הגענו למיצר עם יותר חומר גלם מאשר רהיטים. אמוץ בנה תוך ימים ספורים ארון בגדים, שולחן אוכל נמוך, שרפרפים ומדפים...
רפדתי את השרפרפים וסרגתי כריות ישיבה מחוטי טריקו, תלינו, סידרנו וניקינו. הילדים היו שותפים נלהבים.




                        
ארוחה משפחתית בדירה (כמעט) ריקה, עלמא הצלמת

כמה ימים אחרי המעבר נסענו לגבעת יערים.לאסוף את בז'ה החתולה שלנו שהתארחה אצל חברים (ואז אצל חברים של חברים ) את תנור העצים הנפלא שלנו (שחימם כמה וכמה משפחות בסופת החורף הקודם), מיטה לאמרי ועוד כמה חפצים שהשארנו פה ושם.. זכינו להתארח אצל חברים אהובים  להרגיש שוב את הבית העוטף שיש לנו בגבעת יערים. מקבץ אנשים אהובים ומופלאים, חגגנו יומולדת לחברה אהובה במעגל שירה קסום עם נתנאל גולדברג.
נתנאל בעל קול הזהב ליווה אותנו עוד ימים ושבועות אחר כך.
העצירה הזאת הזכירה לנו גם לא מעט מהות בתוך כל הארגונים והסידורים..מדוע בחרנו לגור במיצר. ועם מה הגענו לכאן.
עוד הזדמנות לחדד את המהות היתה כתבת ממגזין בנין ודיור שפנתה אלינו ממש בימים האחרונים של המסע. התראיינו לכתבה יומיים אחרי שעברנו דירה למיצר. וכך בין כל הארגזים וההתארגנות היה ראיון מעניין ומפקס והנה הכתבה שהתפרסמה במגזין בנין ודיור

בעקבות הכתבה קיבלנו תגובות רבות, חלקן מאנשים שכלל לא הכרנו. הסיפור שלנו עשה "סיבוב הופעות" בלעדינו :-) הרגיש שזה כבר לא רק המסע שלנו אלא משהו שנוגע בהרבה אנשים ומקומות..
בעקבות הכתבה הגיעה אלינו תחקירנית של "עושים צהריים" עם יעל דן בגל"צ.
הופתענו..אך התחקירנית היתה מקסימה והגיעה אלינו בדרך מקורית ביותר. והסכמנו. והתרגשנו. ואחרי שסיפרנו לכולם, וחיכינו במתח, והשכבנו את אמרי לישון בדיוק לפני ש..... עלינו כבר לשידור ו...דחו אותנו למחרת.
קצת התפקחנו ושאלנו את עצמינו למה בכלל ואיך נרצה לדבר ועל מה.. ולמחרת כשהתראיינו, היתה חוויה מוזרה, למראיינת העסוקה לא היה באמת פנאי לשמוע אלא בעיקר לשאול. התגובות היו אוהדות. אך אני התחלתי לתהות איך ומתי אני רוצה לדבר על המסע. ..
(למי שרוצה אשמח לשלוח קובץ שמע שלא הצלחתי להעלות כאן)



במקביל למרחב הבייתי שהחל לרקום עור וגידים התחלנו להשתלב במיצר. בקהילה ובעשיה הרבה..
כמעט כל יום יש ישיבות ועדות פעילויות...
הצטרפתי לועדת חינוך, אמוץ לועדת תכנון ובניה.
התחלנו להיות פעילים מאד בתחומים רבים.
לפעמים נדמה שצריך למצוא כל פעם מחדש את האיזון בין הבפנים לבחוץ
מיצר הוא מקום אנטנסיבי מהרבה בחינות.
אני מוצאת שיש בו הרבה התמודדויות. רק מעצם הבחירה שלנו לחיות במקום שמתהווה ורוקם עור וגידים מיום ליום..




הרוחות והקור היכו בנו. הגשם שימח מאד אך הביא התמודדות נוספת- בוץ, בשפע...

בשכונת הקראוונים הצפופוה יש לעיתים תחושת ביתיות והוואי נעים. לעיתים אני חשה בדידות..
בימים הראשונים כשהגענו חשתי דכאון גדול ועצב רב. אני מניחה שחלק מזה היה שלי, אבל על המסע, תקופה מיוחדת שנגמרה. וחלק מזה היו גם תחושות קשות שירשנו עם הבית...שקצת הצלחנו לטהר החוצה עם לא מעט קטורת, מרווה ועוד...


הסתדרנו בלי מקרר כחודש, אמוץ התנגד נחרצות לכל מיני הצעות למקררים יד שניה מהסביבה. וטען שהתסדרנו שנה וחדשיים בלי וכדאי שנמשיך כך. בסופו של דבר מצאנו את דרך האמצע וירשנו מקרר קטן וחמוד מהשכנים..

מנקים את המקרר שקיבלנו מהשכנים

המעבר המורכב הזה חלחל ברמות רבות. משגרת מסע לשגרת בית...
צריך להתפרנס, בבת אחת ההוצאות שלנו קפצו פי כמה...
חשמל, מים, שכר דירה, מיסים, ארנונה...וזה עוד לפני ששלחנו את הילדה לגן.
עבודה?... קריירה?... התפתחות מקצועית?... נושא שהקפאנו מבחינה מסוימת בשנה וחצי האחרונות.
אמוץ התחיל לעבוד פה ושם, קצת כאן וקצת כאן.. גינון, בניה בבוץ.. לאחרונה קיבל הצעת עבודה בחווה טיפולית ליד מיצר.



אני התחלתי מכיוון היוגה.
כבר בימים הראשונים של ההתארגנות בבית החדש ישבתי בלילות וסיימתי לכתוב את עבודת הגמר "יוגה במסע"שהתנגנה בראשי במהלך המסע. העוסקת בתרגול בטבע ובסביבה המשתנה (מצורפת בדף"יוגה במסע") היא נכתבה בראשי סמן רב ולא הצלחתי להעלות אותה על הכתב כל עוד לא עצרנו בבית קבע.. כמה ימים אחר כך קיבלתי תעודה ממורתי האהובה ציפי והתחלתי ללמד.
 "ירשתי" קבוצת יוגה בכפר חרוב מחברה אהובה ובמקביל פתחתי קבוצת יוגה במיצר.
היוגה כתמיד תומכת וממלאת, מאזנת ומווסתת.

באשר למדענית שבי, החלטתי לעת עתה לא לשוב לחיי מחקר ומעבדה אלא להרצות וללמד. התחלתי לברר במכללות הקרובות. מתוך הבנה שזה לא יקרה לפני שנה הבאה התחלתי להדריך ב"מעבדה השטה" בכנרת . הכנרת אהובה עלי מאד ואני נהנית לפגוש בה כבדרך "שגרה".
ממש לאחרונה התחלתי לעבוד בהדרכת ופיתוח תכניות מצוינות ומחוננים דרך מכללת כנרת.
נושא התעסוקה מאד מעסיק אותנו, השאלה אם להתחיל לעבוד במה שיש או לחכות ולהתכונן למשהו שאנחנו באמת רוצים..
על מה אנחנו מתפשרים? עם מה עובדים? 
האם לעבוד כמה שיותר ובמה שיש או לברור ולשמור גם אנרגיות לחפש הלאה..
הרבה שאלות.
על המעבדה השטה

עלמא החלה ללכת לגן קיפוד במיצר.
לקראת סוף המסע היא ביקשה לא מעט ללכת לגן ולשחק עם ילדים.. אך כשהגענו למיצר היא הכריזה שהיא רוצה שנשאר כולנו בבית כמו פעם .. לקחנו את הזמן, עדיין לא מיהרנו וחלקנו בזמן עם הילדים לסרוגין.
אחרי חודש במיצר הגננת המקסימה הזמינה את עלמא למסיבת חנוכה וכבשה את ליבה. אחרי תקופת הסתגלות קצרצרה היא השתלבה בגן. לי היה לא קל להפרד מעלמא אחרי שנה ושלושה חדשים שהיתה איתנו ב"חינוך בייתי", או יותר נכון ב"חינוך בטבע".. היתה לנו תקופה משמעותית ומדהימה יחד. במהלכה הערצתי את כל מה שקשור בנפלאות החינוך הבייתי. לעיתים שקלתי להמשיך בכך גם במיצר, אך הרגשתי שמבחינות רבות יהיה זה אילוץ של המציאות, שלא התאימה לעלמא ולאמוץ.


מחכים לשקיעה בכפר חרוב

אמרי כרגע איתנו בבית.שנינו עדיין לא עובדים שבוע מלא והתקציב המשפחתי לא מאפשר הוצאה כזאת, אך גם היתה סיבה חשובה מכך- לא הרגשנו שהפעוטון המקומי עונה על הצרכים הבסיסיים שלו ושלנו.
אמוץ ואני מתחלקים בזמן איתו ונהנים מאד מזמן בית, להמשיך ליצור בבית, לעבוד בגינה, לחיות חלק מהשבוע בקצב אחר...  ואנחנו בעיקר נהנים ומודים על הזמן והאפשרות לבלות יחד עם הילד המתוק החכם והמקסים שלנו.


נרקיסים בשמורת ביצת נב

כשבוע אחרי שהגענו למיצר נכנסתי לועדת חינוך מתוך תקוה שנוכל יחד להוליך את החינוך במיצר למקום שמתאים לכולנו. זה נושא מורכב שלוקח אותנו למקומות לא פשוטים. מבחינתי חינוך טוב ומתאים הוא תנאי בסיסי ליישוב בו אני בוחרת לגור. וחזון החינוך שנרקם בשיחות עם אנשים ממיצר היה אחד הסיבות העיקריות שהביאה אותנו לכאן.
בחודש האחרון הקמנו צוות חזון חינוכי אותו אני מובילה, לקראת שינוי והקמת מערכת חינוך במיצר. אנחנו בתחילתה של למידה קהילתית וחלימה משותפת ואני נרגשת מאד מהתהליך. לצידה של ההתרגשות והעשיה יש גם לא מעט קשיים בדרך. היו גם קולות  מתוך הקהילה כנגד מי שבוחר לא להכניס את ילדיו למסגרות המוצעות כיום במיצר. היו גם קולות אחרים נגד כל יציאה ממסגרת מוכרת... יש במיצר לא מעט קולות מנוגדים. אנחנו מנסים לזכור כי הקונצנזוס אינו נע ומשתנה אלא הקצוות והגוונים השונים בו הם אלו שיכולים ליצור את התנועה.
גם עם זה עברנו תהליך לא פשוט....


במהלך השבוע,אנחנו מבלים לא מעט עם משפחה שכנה שהילד המתוק שלהם גם לא נמצא בפעוטון (הוציאו אותו אחרי שהרגישו שהמסגרת אינה מתאימה להם) אמרי ובר משחקים הרבה יחד ואנחנו נהנים לעשות הרבה דברים יחד.

דוהרים בדרך לפינת חי

ליד פינת החי גינת ירק מלבלבת


אנחנו מנסים כמה שיותר לתבל את ה"שגרה"  בגיחות, טיולים, רגעים של נשימות עמוקות בטבע.
לא פשוט עם המחויבויות שהולכות וגדלות.



טיול לשלולית החורף הסמוכה




נחל מיצר
\


המפל בנחל מיצר


קוטפים חובזות

מפל עיט

חוץ מטיולים בסביבה לא יצאנו הרבה ממיצר...ויותר נכון לא ירדנו הרבה מהגולן.. ההתאקלמות שלנו גבתה לא מעט כוחות וגם כנראה שבענו נדודים..
ובכל זאת , בחנוכה נסענו לביקרי משפחה...

נכדי ברלב בהרכב מלא


                                   
מצעד לפידים לכבוד חנוכה במיצר


עלמא עוזרת לי למעוך בננות לעוגה, ברקע מדף מעשה ידי אמוץ


שעת סיפור

מעט אחרי שהגענו ארגנו חוג תנועה במיצר לילדים בגילאי גן

הרקדנית 

הבנאי המקושט

סערת החורף הראשונה עברה ברוגע, בילינו לא מעט מול האח שאמוץ שפצר בסלון

                                                 
אחרי כמה ימים בדרך לסידורים בקצרין נהננו לראות את היופי הלבן


לכבוד יומולדת שנתיים של אמרי חלק מהמשפחה שלי הגיעה לבקר ולבלות איתנו סוף שבוע נפלא
מטיילים בנחל מיצר



ילד היומולדת



זמן איכות עם סבא

חיבוקים מסבתא


 בתום חגיגות יום ההולדת נסענו חלקנו להנות מהשלג שנערם צפונה מכאן.

מה מפליא יותר, אורך רגליה או התמסרותה המוחלטת לשלג...?

עלמא ודודה רומי

                                            
לפעמים טובלים באמבט חם..

ולפעמים במעין חם...
 לאחרונה גילינו מעין "סודי" ליד חמת גדר, המבנים ההרוסים בלב הטבע הקסום הזכירו לנו במעט את עין פיט. הגענו לשם בשבת קרה אחת ונהננו מאד לטבול במים החמים..


אנחנו מתרגלים לאט לאט למרחקים ולעובדה שצריך ליסוע לא מעט בשביל להגיע לשאר העולם...
המרחק מהמשפחה אינו דבר פשוט. אמנם השנה האחרונה היינו לרוב רחוקים מכולם, אך לקחנו את זה בחשבון שזה חלק מהמסע. עכשיו שכאנחנו מתרגלים לבית ושגרה נצטרך להתרגל גם למרחק ולנסיעות..

בשל סמיכות תאריכי היומולדת חגגנו לעלמא ולאמרי בחיק המשפחה בבוסתן מעגן מכאל. היה יום יפה ונהננו מבילוי משותף במקום כל כך נעים.













ביום הולדת 4 של עלמא חגגנו  בגן קיפוד, היתה חגיגה נהדרת!



אמוץ הכין לגן מדף לספרים מעץ זית ואני הכנתי עם עלמא מובייל פיות. יחד יצרנו פינתה קסומה בגן..







 בשבועות האחרונים זכינו לרצף ביקורים משמחים, חברים אהובים שבאו לביקור קצר או ארוך
אפרת חברתי המקסימה הגיעה ליממה קסומה בה צללנו לשיחות מדהימות כמו אז בימי האולפנא העליזים
אמרי ואני בילינו איתה יחד יום מופלא בנחל מיצר






בשבת האחרונה  בין יום גשום אחד למשניהו יצאנו לטיול בסוסיתא הסמוכה ונדהמנו לגלות פריחה מרהיבה ועתיקות מרשימות.. בואו לבקר!






רחוב מימי הכיבוש היווני שהשתמר בשלמותו

ואחרי כל היופי, הפריחה והשמחות... אני רוצה לספר מעט על ההתפקחות...?
לפעמים יש לי תחושה שאחרי תקופה מורכבת ומיוחדת במסע הגענו למקום מורכב ושוחק...שרחוק מלהיות רגוע או אידיאלי..
חשבנו הרבה על סיום המסע במקום רגוע,להתחיל בקטן לחוות שגרה.. רצינו לא לשוב למעגל השוחק של  עבודה והוצאות רבות (שכר דירה ארנונה חשמל ומיסים). אלא על חיים סולארים ויורט משל עצמינו. והנה אנחנו כאן, לחלוטין לא מצליחים לחמוק מהמירוץ של החיים ה"אמיתיים". אז האם זו המציאות היחידה והאם בחרנו בדרך הנכונה.. אנחנו חושבים לא מעט על איך לחיות נכון גם בתוך מה שבחרנו.
החיים במיצר לא נינוחים..יש הרבה התרגשות ועשייה אבל אני חווה את רוב היומיום מתוך איזה שהוא לחץ וחוסר נוחות. אני עדיין לא מרגישה בבית. ותוהה מתי והאם זה יקרה.
אמוץ יותר יציב בתחושותיו לגבי מיצר ורואה את ההזדמנות וההרפתקאה והמסע גם כאן.
יש לנו שכנים אהובים שהזמן בחברתם מאפשר תחושת בית ונעימות.
יש שכנים שאנחנו פחות מרגישים איתם בנוח.
יש תהליכים מורכבים שמתרחשים במיצר, שאולי ממבט על הם יכולים להראות משמחים ומרגשים אבל בתוך היום יום יום לא פשוטים.
הגולן מדהים ומרשים, אך בתוך מיצר הסביבה פחות פסטורלית. הקרבה למת"ש ולביו גז. שני מקורות לריח רע ורעש (לפעמים) הקראוונים הצפוצים בשטח צחיח יחסית, הבוץ והשבילים הלא סלולים, הקראוון שהוא רחוק מלהיות מרחב אקולוגי מבודד. אני מניחה שגם לחלוצים מקימי הארץ היו תנאים לא נוחים בעליל ומנסה להתעודד שיום אחד יהיה כאן מושב פורח ונעים..
אחרי שנה ומשהו של חיים בטבע ובחוץ אני מוצאת שהזמן בחוץ חסר לי מאד. השקט והפרטיות..
מאחלת לנו שנדע לווסת בין ההתאקלמות בשגרה ויציאה משגרה לזמן טבע. אולי בבוא האביב


עוד טיולים... עוד סיפורים...עוד התאקלמות... בהמשך. 
נשמח מאד מאד לביקורים וחיבוקים, רעיונות וסיפורים, וגם- רהיטים מיותרים, עצים, בדים ושאר חומרי גלם