בחצר משפחת
עפאים:
הגענו
לכאן ביום הגשום והאחרון של 2013, התקבלנו בלבביות ומשפחתיות רבה, ולמעשה מיד
כשהגענו ינון אמר לנו שנרגיש בבית, הם נוסעים להופעה של אחת הבנות ושיחזרו מאוחר יותר
ובינתיים ושפשוט נתקלח נאכל וננוח. זה כבר אומר הכל על המקום והאנשים.. ואכן מהר מאש הרגשנו בבית...
לינון ועדי משק ססגוני ושונה משאר המשקים כאן בעידן ובערבה בכלל. את
דרכם החקלאית הם התחילו בגידולים של עגבניות ופלפלים, כמו כל החקלאים בערבה... למעט
העובדה שהיו הראשונים לגדל גידולים אורגנים.
הדרך צלחה להם ודי מהר הם גדלו וגדלו וזינקו למעלה עם מכירות ועבודה...ובשנה
השביעית כשהכל היה מהר וחזק ומצליח הם לקחו שנת שמיטה, השכירו את המשק ונסעו עם
ילדיהם (אז היו להם שלושה) להודו וניו זילנד לשנה.
ינון סיפר לנו שהשנה הזאת שינתה להם את החיים ופתחה להם את המחשבה
לדברים נוספים.
הם אהבו את רעיון המתנדבים שפגשו בחוות שונות בניו זילנד והחליטו לבסס
את עבודת המשק על עובדים ישראלים ומתנדבים מכל העולם במקום על תאילנדים. כששבו
לארץ חיסלו את רוב עסקי החממות, במקומן הקימו דיר עיזים גדול, פתחו מחלבה משובחת
לגבינות מופלאות (ועוד מוצרים תחת המותג "עפאים") ובמקום תאילנדים התחילו
להעסיק מתנדבים מכל העולם וצעירים ישראלים (בעיקר חברה צעירים במסגרת "עבודה
עברית"). מהתקופה הקצרה שאנחנו כאן נראה כי הדברים מתחדשים ומתפתחים כל הזמן.
כל יום וכל שבוע נוסף משהו חדש...כשבוע לאחר שהגענו הם קנו קרון קרקס עתיק ויפהפה
ממשפחת נוודים שחיה כאן בערבה (סיפור שלם ומרתק בפני עצמו) העמידו אותו בחצר ליד
דיר התיישים והוא אמור לשמש חנות ממכר למוצרי "עפאים" הנמכרים עד עכשיו
רק בחנות בתל אביב. הכוונה שהקרון יהווה honesty shop חנות
ממכר המבוססת על אמון ולא מאוישת על ידי מוכר (נפוץ מאד בניו זילנד ובעוד מקומות
בעולם). השמועה כמובן תעבור מפה לאוזן. זו רק דוגמא אחת מיני רבות...
החברה הצעירים של "עבודה עברית" מאומצים אצלם כבני משפחה
ובערבי שישי פותחים שולחן לפחות ל20 איש, עובדים, מתנדבים ולפעמים גם חברים
מזדמנים.
למשפחת עפאים 5 ילדים, מקסימים, עצמאיים, בחינוך ביתי גמיש, חופשי ופתוח
לאווירת החצר התוססת.
והשמות תחזיקו חזק- כולם מהתנך- עירי Eri, תנא Tana, גוני Goni , אחאי Achai וסולו Solu
תוך כמה שעות התחברנו לכל מה שקורה כאן. האווירה הכייפית והחברותית,
הארוחות המשותפות בחצר,המוזיקה המתנגנת דרך קבע במטבח הגדול והמשותף של המתנדבים.
בערבי שלישי המקום משמש כפאב וכל צעירי הערבה מתקבצים לגולסטאר על שולחנות קקל
בחוץ, ליד האורווה ודיר התיישים. אחחחח... הכינו את החולצה המשובצת ונעלי הקיפי J
לא שובצנו בסבב המתנדבים שעובדים במחלבה, בדיר או בחממות העגבניות,
אלא נאמר לנו למצוא את מקומינו ואת מה שנראה לנו מתאים.
אמוץ התחיל לתכנן את מרכז המבקרים שעומד להבנות בדיר העזים הגדול
והמרוחק מעט מהמשק ובהמשך בנה שולחן גדול (מתוף צינורות ענק עשוי עץ) שמשמש לטעימות
ואירועים, קומפוסטר גדול ומערכת מים אפורים למטבח.
אני מבלה עם עלמא, אמרי וסולו הקטנה והמתוקה. הגדולים יותר מצטרפים
אלינו כשבא להם.
תוך כמה ימים נמצא לנו עגלול והתחלנו לטייל איתו במושב, לגן השעשועים
או לשביל ההקיפי ממנו נשקפים הרי אדום. יום אחד נסענו יחד עם הגדולים לאזור מחוץ
לעידן הנקרא "עידן אחד" והפלגנו במשחק פנטזיה של חרבות וקוסמים, אבירים
ואריות...יום אחר ירדנו לחוורים מחוץ למשק טיפסנו על "הרים" וירדנו
ל"נחלים"... היום ביקרנו בדיר העיזים הנמצא מעבר לנחל עידן וראינו את
הגדים הצעירים שרק נולדו.
עלמא ואמרי מרגישים בבית, נהנים מחברת הילדים והמשחקים הרבים. עלמא זורמת
עם הגדולים במשחק הדמיון שהם מנהלים בניהם כבר ימים. בהתחלה הקשיבה למשחק ותוך זמן
קצר תפסה את הכללים והתחילה ליזום אירועים וסיפורים שהתרחשו במשחק.
גוני המקסימה (בת 7) לומדת לסרוג איתי, אחאי (בן 5) מנסה לפעמים להיות
גדול בין הקטנים ולרוב מלווה אותנו באופניים כשאנחנו בעגלול, או בא להתרוצץ איתנו
בחוורים. תנא (בן 8) משחק ומצחיק את הקטנים ואירי הגדול (בן 10) שכבר מראה סימנים
מאתגרים לגיל ההתבגרות, עובד לפעמים עם אמוץ, עודר ומנסר ומרגיש בוגר.
בשלושת השבועות שאנחנו כאן יצאנו מהמשק מספר פעמים, פעם אחת הגענו
לאזור צוקים והתרשמנו מיישוב השונה בנוף האוכלוסיה כאן בערבה, הרבה בניה טבעית,
בעיקר בבוץ, הבנו מעדי וינון שהם הכניסו ראש חדש ומעניין לאווירת המושבניקים בני
המושבניקים. הגענו לחאן "ימי מדבר" המקסים וקבענו שנגיע להתנדב אצלם
בתחילת פברואר.
חנינו ללילה בנחל עשוש הסמוך לצוקים ונהננו מהלבד שלנו מול המדבר ואז
חזרנו בשמחה למשק התוסס.
בט"ו בשבט ביקרנו בחצבה בתערוכה החקלאית הגדולה, התרשמנו
מהמיצגים ועלמא בדקה את כל
המשכנו לחצבה לסוף שבוע משפחתי לחגיגות יומולדת שנה לאמרי ו30 לנחום
ודבורה התאומים. היה כיף ומרגש לפגוש את כולם, אכלנו, שיחקנו, צחקנו, דיברנו,
שתינו ועוד קצת אכלנו... היה מאד נעים להיות מוקפים במשפחה שוב, עלמא ואמרי נהנו
מאד מתשומת הלב של הדודים והסבים ואנחנו זכינו ליותר מנוחה מהרגיל...
אחר הצהריים ובשבתות אנחנו טיילנו בחוורים מסביב, נסענו על אופניים (תודה לדוד נחום על הכסאות לילדים!!) למאגר בחצבה ובאופן כללי אנחנו משתדלים לראת את השקיעה במקומות יפים.
חוץ מלהנות ולהכיר עולמות חדשים, אנחנו גם מתבוננים, סופגים, חווים וחושבים
לא מעט על מה מתאים לנו.. בין השאר, האם משק במושב או חוות בודדים בטבע...מה נרצה
לעשות בהמשך... האם חינוך ביתי הוא עבורנו ואיך נשלב זאת עם כל מה נרצה לעשות
בהמשך. הרבה כיוונים נפתחים, חלקם כבר ברור שלא מתאימים וחלקם קוסם מבחינות רבות
ואנחנו ככל הנראה נתקדם ונראה... לי מאד קוסם להתגורר במקום כמו חוות יתיר (אם יש
עוד בנמצא בכלל...) אבל ברור שככל שהילדים יגדלו חיי המושב נידח ככל שיהיה עדיפים
עבורם מבחינת חברה ועניין. ועוד ועוד מחשבות ושיקולים. תהיות, חלומות בהקיץ
ומשאלות לב...
כל מקום מעורר השראה למה כן ומה לא נבחר לקחת איתנו להמשך הדרך. מכאן
אנחנו סופגים ולוקחים איתנו המון. בתור התחלה את רעיון השמיטה, לקחת פסק זמן
מהעיסוק היומיומי, לראות נופים חדשים ולהתמלא השראה ואנרגיות להמשך. (אמוץ מבחינתו
כבר רשם ביומן את 2020 כשנת השמיטה הבאה שלנו... J)
ככל הנראה שנהיה כאן, במשק עפאים עוד כמה ימים ואז נדרים לעבר צופר,
צוקים ופארן...ועוד דרומה בהמשך... שמחים תמיד לביקורים, במיוחד כשאנחנו גמישים
ועוברים בין מקומות. אז לכל מי שרצה לבקר ומחכה להזדמנות פז... הנה היא! מוזמנים
להתקשר ונתאם מה ואיפהJ.... בינתיים מוזמנים להנות מעוד תמונות:
וכמה סרטונים:
